הלך זרזיר אצל עורב

הוֹי אוֹרְוֶול [חַוַּות הַחַיּוֹת] מִי יָסִיר אָבָק מֵעֵינֶיךָ
חָזוֹנְךָ הַנּוֹרָא [1984] בִּימֵי נְתַנְיָהוּ הִתְמַמֵּשׁ וְהוּא לְפָנֶיךָ

בִּיבִּי לֹא יֵבוֹשׁ לְהַדְלִיק לְעַצְמוֹ מַשּׂוּאָה
וְלַכָּךְ לֹא יֵבוֹשׁ גַּם לְנַצֵּל אֶת נִיצוֹלֵי הַשּׁוֹאָה
לְאַחַר שֶׁכָּשַׁל בַּלְּחִימָה בַּמַּגֵּיפָה
הוּא מְנַפְנֵף בַּשּׁוֹאָה כְּמוֹ בִּמְנִיפָה
וְטוֹעֵן כִּי חִיסוּנַיו מָנְעוּ עוֹד שׁוֹאָה, אָכֵן מַמָּשׁ הַשְׁוָואָה
שָׁכַח אוֹתוֹ בִּיבִּי כִּי הוּא אַחְרָאִי ל 6.000 מֵתֵּי הַקּוֹרוֹנָה

וְגַם לְמוֹת 900 הַמֵּתִים נִיצוֹלֵי הַשּׁוֹאָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה
מִתְגָּאֶה בַּהֲבָאַת הַחִיסּוּנִים עַל יָדוֹ
כְּאִילּוּ בַּכְּלָל לֹא היה זֶה תַּפְקִידוּ
וּמַסְתִּיר שֶׁהוּא אֶת עֲבוֹדַת הַמְּמוּנִּים שִׁיבֵּשׁ וּמָנַע

לְגַאֲוָותוֹ בְּהַשָּׂגַת הַחִיסּוּנִים אֵין בָּסִיס
כִּי הֵן זֶה תַּפְקִידו [בַּשָּׂכָר] שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ
אִיחֵר לְהַזְמִינָם מֵרֹאשׁ, בַּזְּמַן הַנָּכוֹן
כָּךְ שִׁילֵּשׁ אֶת עֲלוּתָם כְּבָר בַּלֵּב הָאָסוֹן
שִׁילֵּם כֵּפֶל-כִּפְלַיִם בְּכַסְפֵּנוּ בְּאוֹפֶן מֵבִישׁ

מִינָּה מְמוּנֶּה לְמִלְחָמָה בַּמַּגֵּיפָה
אַךְ בַּסְּגָּרִים נָהַג בָּאֵיְפָה וְאֵיְפָה
נִכָּנַע לַחֲרֵדִים שֶׁשִּׁיבְּשׁוּ כָּל צַעַד, כָּל מַהֲלָךְ
כִּי בינם לְבֵינוֹ הַכֹּל מֶקַח-ממכר, תַּן וּבְעִיקָּר קַח
וְלֹא אָטַם שַׁעֲרֵי הַמְּדִינָה מִהָחֵל עַד סֵיפָא

אַלּוּף הַשְּׁקָרִים שֶׁבְּכָל מִשְׁפָּט מְכָזֵב
גַּם בַּנּוֹשֵׂא הַקּוֹרוֹנָה כַּמּוּבָן לֹא אִכְזֵב:
לְאָחָר רוֹב מֵתִים, אַכְזָבָה וְכִשָּׁלוֹן
בְּהַבְלֵי פִּיו הֲפָכָם לִתְרוּעַת נִיצָּחוֹן
עֵדֶר מַאֲמִינָיו מְסוּנְוָור סְבִיבוֹ עוֹד סוֹבֵב

הַלֵּךְ זָרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב מָצָא מִין אֶת מִינוֹ

נַפְתָּלִי בֶּנֶט, שבעיני הוא פסול לשמש כמנהיג בכלל, וכראש ממשלה בפרט, מאז שנטש את הציונות הדתית שהנהיג חודש אחד לפני הבחירות. אז הקים לעצמו ולשותפתו איילת שקד מפלגה חדשה, שלא עברה באותן בחירות את אחוז החסימה. לאחר כל הביזויים וההשפלות שספג מביבי ומבני ביתו, שגם תקפו את אביו ואת רעייתו (כן, אותו ביבי שֶׁהִתָּמֵּם: "אתם מתנגדים לי אז למה אתם תוקפים את שרה"?), שכבר מכר את כבודו כאדם תמורת מינוי לשר ביטחון, הלך עתה לפגישה עם ביבי ועם הגבירה. שרה, כאשר חשה שרצפת הבית בבלפור נשמטת מִתַּחַת רגליה העדינות, גִּלְּתָה לפתע רצון לישר עם בנט את ההדורים.

"מִשִּׁילּוּב שֶׁל עוֹרֵב וְזָרְזִיר
לֹא תִּצְמַח צִיפּוֹר שִׁיר"

לא נתפלא אם שוב בנט יוותר על כבודו, יתרפס בפני שרה ונתניהו, יחדל מאמונתו בת שבעת המנדטים שהוא ראוי לכהן כראש ממשלה, וְיִטּוֹל את העצם העבה שתושלך לו. לו ונתבדה (המספר 7 מְהַלֵּךְ קֶסֶם. אכן גם דוד הוּמְלָךְ בחברון, ורק אחרי שבע שנים מָלַךְ בירושלים. אלא שכאן לא מדובר במלך אלא בעסקן אפור...).

זעקי ארץ אהובה. אחרי שנות שלטונו הארוך מדי של ביבי, ובעיקר בשנים האחרונות בהן שָׂם באופן גלוי את טובתו, כיסו וצרכיו לפני טובת המדינה, ממנה מנע תקציב, מינויים נחוצים, זָרָה את כספיה לכל רוח בכלכלת בחירות פסולה, רכש לשירותו מטוס פרטי במאות מיליונים ועוד הוציא הון מכספי ציבור לארמון - סו"ס מרד בו גדעון סער, אלא שזה לא המליץ על איש בפני הנשיא; לפיד זכה להישג מרשים בבחירות. העם ציפה שהמנהיגים שמתנגדים להמשך שלטונו של ביבי (בנט לא גילה קלפיו ובכל זאת שוטים רבים הצביעו עבורו) יתגברו על הָאֶגוֹ ומחילוקי דעות שוליים, יִפָּגְשׁוּ מיד, יסכימו על מנהיגות שתיצגם לפני הנשיא ויקימו במוקדם ממשלה שפויה, גם אם לא חסרת מחלוקות. הם גם לא שָׁעוּ לרמז שנתן נשיא המדינה בעצם התנהגותו שהביעה סלידה מהאיש לו נתן את המנדט.

בנט, הטוען לכתר בזכות שבעת מַנְדַּטַיו, נסע מיד לשבוע טיול משפחתי במדבר. סער וסמוטריץ' פסלו הסתמכות על תמיכה של ח"כ ערבים. לפיד טס אמש לחופשה פרטית בארה"ב, עניינו הפרטי קדם לטובת המדינה. הכתר מתגולל ברחוב אך אין מי שירימו. במקום לְאָחֵד כוחות מיד לאחר הבחירות ולקיים פגישה בה ישבו יחדיו לפיד, בנט, סער, ליברמן וסמוטריץ' (בספק) וגם ראשי "העבודה" ומרצ הם חיפשו מיד את המפריד ביניהם ולא את המשותף. החשש הכמעט ודאי הוא שבשל הזנחת טובת המדינה ובשל משחקי אגו צפוי שביבי הוא זה ששוב ירים את הכתר לראשו.

ביבי הוא שליט שכשל כמעט מכל בחינה. חוששני כי כרגע, למרבה האסון, טרם קם מי שֶׁיָחְלִיפוֹ. כֹּה חבל.