למי קרץ גדעון

תמה ההצבעה. בנימין נתניהו נחל תבוסה צורבת. גדעון סער - מי ששגה בניהול מערכת הבחירות אבל הוא פוליטיקאי מנוסה והגון ומקצוען - נראה קורץ למישהו. הטלוויזיה פיענחה כי זה היה שיח חרישי בעיניים עם ישראל כ"ץ. אולי דווקא עם חיים כץ. לא יודעים. גם לא חשוב. ביבי מבין שהקריצה הזאת היא הסנונית הראשונה המבשרת את האביב. יש בעורפו "גיס חמישי" בליכוד. מישהו מהקרנפים הניצבים עדיין עימו כבר שולח בסתר יד (או עין קורצת) לעבר האופוזיציה, ליום שאחריו. מכה יבשה אך כואבת.

טרם תמה מהדורת החדשות ודפנה ליאל הודיעה בערוץ-12 על המכה השנייה. רבני היהדות הדתית-לאומית חתמו על מנשר האוסר הישענות על סיעה ערבית בהרכבת הממשלה (תוכן גזעני, ללא ספק). עתה לא רק בצלאל סמוטריץ' חוגג את מועמדותו להנהגת הציבור הדתי-לאומי אלא גם נפתלי בנט - מוכה הלם קרב פוליטי מאז עבד בלשכת ביבי בראשית המאה - אינו יכול להצטרף לממשלתו.

מפולת? היא עדיין רחוקה ובלתי ודאית. עדיין ביבי יכול לתמרן ואולי אפילו להרכיב ממשלה. אבל הוא בדרך לנפילה הסופית. זה תהליך ההתרסקות. זרש ממגילת אסתר ניסחה זאת יפה ממני. ביבי הרס כל חלקה טובה בישראל. שחק את שלטון החוק. את בית המשפט העליון והפרקליטות והמשטרה. סיבך את ישראל בעימות עם אירן וקלקל את היחסים עם ממשלו של ג'ו ביידן. אנחנו משלמים את מחיר יהירותו, את ה"אני ואפסי עוד".

זה לא רק הסיגרים והשמפניה והניסיון להשתלט על התקשורת באמצעים כשרים ולא כשרים והשערורייה שהסתיר מצה"ל את עסקת הצוללות המצריות והכסף שלא דווח כראוי למבקר המדינה והמינויים הפגומים שביצע, זה בעיקר מה שהוא יודע לומר באנגלית צחה - ה-State of mind שלו.

עדיין אני מחזיק בקצה אצבעותיי, ממש בציפורנים, בניגוד לכל היגיון, בדעתי, שראוי להציע לו את עסקת הטיעון הנוחה ביותר שתוצאותיה סבירות ואפשריות במסגרת שלטון החוק, ובלי לפרום את הצדק. לא למענו. ממש לא למענו. דווקא למען הרבים והטובים שעדיין הולכים שולל אחריו ואני מייחל לפיוס לאומי עימם. ראוי לחזור על הדגש: למענם, לא למענו.

הלילה החל השלב האחרון והארוך בנפילתו. כולנו נזכור אותו. כותרתו כבר רשומה: "כשגדעון קרץ".