מה מהות המושג טיול

בליבו של מרכז האבן השואבת של כל הצעירים והצעירים ברוחם (על חורבות גימנסיה עברית הרצליה), ליד תחילת שדרות רוטשילד, בקטע המופז באורות, השוקק ביותר חיים בעיר הלבנה, שוכנת כעת הפקולטה לאמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים. לא יכול היה להיות מקום יותר נלבב לשכן בו את הפקולטה. תוך שילוב האמנויות, עם הצעירים התוססים והמקום בו נוסדה העיר תל אביב ב-11.4.1909. באולם התיאטרון בסגנון "הקופסה השחורה", בו ניתן לשנות ככל העולה על רוח הבימאי, את מיקום הכסאות לקהל ואת התפאורה, כמו בתיאטרון פרינג׳ בניו-יורק או בלונדון, העלו שחקני השנה השלישית והמסיימת של הסמינר ווריאציה על נושא יצירתה של נאווה סמל.

וריאציה השואבת את כוחה מהשילוב המעניין בין פיוטיות, משחק טרי ורענן, ועיצוב המגרה את עין הצופה. יסודות התנועה שבאלמנטים של העיצוב פרי יצירתה של רותם נדיה ברקאי, ושילובה בתנועת השחקנים שעיצב הבימאי והכוריאוגרף שלומי ביטון - הם המסד של היצירה. מתוך כל אלה, מבצבצים זכרונות ילדות בהם נמצאות הילדות צרות העין, המביישות את הנערה גיבורת המחזה, וגורמות לה רגשי נחיתות. תופעה הקיימת גם כיום, וביתר שאת בשימוש ברשתות החברתיות הרבות וקרויה "שיימינג". במקביל, את נוקשות ההורים מסמל אביה של הנערה, בקשיחות המופרזת שלו, כפי שלרוב להורים נדמה שרק ביד חזקה ישלטו בילדם.

למזלה של הנערה-הילדה קיימת דמות הנער המרעיף עליה חום וחיבה, וחברה טובה המעודדת אותה כן לצאת לטיול, בניגוד לאיסור אביה. כל בעיות הנעורים קיימות כאן, כאשר ברקע מהדהד זכרון הבעיתיות שהייתה ליהודים בשואה - האם לברוח כל עוד היה אפשר ולנוס מאימת הנאצים ומהגורל המר שמצפה להם - מקבלות כאן היבט סמלי בסיפור הלכאורה תמים ורגיל. את המחזה כתב וביים להב תימור, על בסיס סיפור מתוך ספרה של נאווה סמל "כובע של זכוכית", שיחד עמו יצקו השחקנים את חלקם ביצירה הבימתית, המאחדת בה את כל סוגי האמנויות. השחקנים הם: אמיר אסולין, ענבל ארז, שחר ביטון, עדן ברקסמאייר, עמית כהן, דנה מרטיי, שלומי פריין, יפעת פרץ, רוני קידר וטל שדה שנקווה לראות את כולם בהמשך השנה, כשתפקיד כל אחד מהם יוגדר יותר באופן אישי, וניתן יהיה להתייחס כך אליהם ואל הישגיהם. כרגע זה יותר בבחינת תרגיל לקבוצה להתרגל לאולם ולחוויה החדשה בו.

מכללת סמינר הקיבוצים הוציאה מקרבה עד היום כמה מטובי המעצבים בתחום. להפקה זו חברו: את עיצוב התלבושות יצרה רותם אליס הן ישי; את התאורה המינימליסטית-האפלולית יצר נמרוד דנישמן, ואת המוזיקה המקורית יצר יהונתן מגון. נצפה להמשך פעילותם המבורכת של היוצרים והשחקנים ונאחל להם מזל והצלחה.