|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
יניב שביט ושחף קהלאני [צילום: רדי רובינשטיין]
|
|
|
מי אני באמת
|
|
מחזהו של חנוך לוין "החייל הרזה", העולה בסטודיו יורם לוינשטיין עם בוגרי השנה שעברה, מעלה הרהורים הרבה מעבר לפחדיו של לוין ● מקשר אותו מאוד למצב הקיום שלנו כיום, ומדליק פנס אדום להאיר ולהזהיר אותנו
|
|
לאחר 5 שנות מלחמה חוזר החייל הרזה לביתו, אשתו ובנו הקטן. על במה המוצפת מים, כשרק עץ שמול דלת ביתו מהווה את אביזר הבמה היחיד, והוא מתלבט ארוכות כיצד תיראה פגישת חזרתו לחיים הרגילים. מה יספר לבנו, כיצד תגיב אשתו וכיצד ייראו חייו. אך הכל מתנפץ באחת כשבטרם שיקיש בדלת וחלומו יתגשם – מופיע "החייל השמן". בן דמותו ובעל אותו שם. שצף המים אליהם מטיל אותו החייל גדל הקומה והאימתני, הופעת רעייתו שמאמינה שבעלה (השמן) הוא זה שהקדים אותו והופעת "החייל הזוחל" – מתחילים לכרסם בביטחון האישי שלו בזהותו. כך מתחבר המחזה למאורעות זמננו, כאשר אמצעי התקשורת מצליחים לערער (הודות לתכתיבי הפייק ניוז) את ביטחון זהות היהודים בשייכותם לעם ולארץ שהוריהם בנו ואליה חזרו. חנוך לוין נהג לחזור ולכתוב במחזותיו על מצוקותיו הנפשיות, התלבטויותיו, וחששותיו שיישכח ולא ייזכר. לחשש אחרון אין מקום, כי בישראל הוא זכה לשבת על כס הכבוד כגדול המחזאים שלנו. מה שלמעשה לא מדויק. כי מורה דגול שהיה לי דרש וחזר: אמן גדול – אינו יכול לשיר את אותו שיר כל העת. והוא צדק. לוין חוזר כל העת בשינויים קלים אך בעקביות, על פחדיו מהמוות, תסכוליו מהנשים ולעגו להן, ולעגו על עצם אישיותו חסרת הביטחון. הסיפור במחזה "החייל הרזה" מכיל טקסט החוזר על עצמו כמה פעמים, כך שהרצטטיב חסר דרמה. מה שכן מעניק לצופים את החוויה, והוא אכן מעניק בהפקה זו (ש עמית אפשטיין הצעיר והמוכשר ביים ברעננות ובכתב ידו המרשים) - הוא המשחק הכה מרשים ומענג כאחד של השחקנים המחוננים, והרעיונות הכה פוריים שבו, שלוין עצמו לא העלה בדעתו. |
|
|
|
|
סלי עדן בר ושחף קהלאני [צילום: רדי רובינשטיין]
|
|
|
כך הבימאי מרווה את היובש שבסיפור הקצרצר, ומעניק לו היבטים שהמחזאי לא חשב עליהם. מכאן מדוע הוא מצליח לחבר את עלילת המחזה למצב המייאש בו נתונה מדינת ישראל בתקופה זו, בה נאלצים אזרחים לוותר על שטחי המדינה הודות למניפולציות פוליטיות, ולהשתלטות הערבים תומכי הטרור והאחים המוסלמים על ישראל היהודית והציונית. התקשורת הצליחה לגרום לנו לשכוח את המילה "ציונות", דורשת לבטל את ההימנון, שמירת השבת החלקית הקיימת, והיא קיימת בכל מוסדות החינוך בתוך "חינוך לחשיבה ביקורתית נכונה" - הן באקדמיות והן בבתי הספר. רון גזית כ"חייל הזוחל" כובש ומרשים במיוחד במשחקו האכספרסיבי הכנה, ו שחף קהלאני "החייל השמן" - עם נוכחות פיסית וביטחון עצמי המצליח לערער כליל את זהותו של החייל הרזה – רן קפלן הרגיש והעדין. ליאור כהן היפה היא האישה, שזהותה האישית כלל לא קיימת מתוכה, אלא מוכתבת לה על-ידי החייל השמן האגרסיבי. שתי סצינות חלומיות ומטלטלות הן הופעת "השכנה העיוורת" ( ספיר יצחק הנפלאה בחן תנועותיה כרקדנית בלט, בעוד מצחיקה ונפלאה היא "השכנה האילמת" - סלי עדן בר שמדגימה יכולת פנטומיה מופלאה. שתיהן יחד מזכירות את גדולי הצמדים בתולדות הקולנוע. זה חלק ממה שיצק בהצגה הבימאי עמית אפשטיין, בוגר הסטודיו גם הוא. עיצוב ההיגוי המדויק של אפרת ליפשיץ תורם רבות, לנושא הכה טעון בקרב שחקנינו. כך גם עיצוב התפאורה הרזה של אלונה רודנב, שכה מאפיינת את שפתו של לוין, והתלבושות הכה אותנטיות, וכן עיצוב התנועה המרשים של טל קון. "אז מי אני באמת? שואל הרזה: האם מה שאומרים עלי, או מה שאני חושב שאני"? הצגה שחרף רזון הנראטיב - העושר המשחקי, העיצובי והבימוי עושים ממנה חוויה מיוחדת. ושאפו לבוגרים.
|
|
|
רן קפלן ורון גזית [צילום: רדי רובינשטיין]
|
|
|
|
| תאריך:
|
24/11/2021
|
|
|
עודכן:
|
25/11/2021
|
|
עליס בליטנטל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
alice
|
24/11/21 17:38
|
|
|
|
2
|
|
alice
|
25/11/21 09:50
|
|
ראשית, אקדים ואומר כי התחדשות עירונית לפי מידה היא כמו לחם מחמצת מלא ובריא, לעומת לחם לבן, עתיר סוכר ושאר מרעין בישין. אולם, וזה אולם גדול... דומה שבמשרד השיכון ממשיכים להתייחס לכל נושא ההתחדשות העירונית כאל לחם גורמה יקר מציאות, זאת במקום להבין את המסר הפשוט והברור, של צריך כלל לברור בין הלחמים המצויים במאפיה, אלא פשיטא, כאן ועכשיו, צריך לטפל בכולם וכמה שיותר מהר.
|
|
|
|
|
הבכירים באנשי הביטחון שעסקו במדיניות ישראל כלפי הגרעין האירני התכנסו הבוקר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ושפכו את ליבם על המפולת בבלימת האיאתולות, שחלקם נתנו לה יד וחלקם ראו אותה מתרחשת. ראש הממשלה נפתלי בנט סיפר כי מצא שהמדיניות של קודמו בנימין נתניהו הייתה בעצם פטפטת אחת גדולה, מלים בלי מעש.
|
|
|
|
|
אינני מחסידי תנועת הליכוד, שחבר הכנסת דודו אמסלם הוא אחד מנציגיה הבולטים והפעילים בכנסת ישראל מאז נבחר לראשונה לכנסת בשנת 2015. לזכותו הוא מקפיד על נוכחות בכל ישיבות הכנסת ובוועדות בהן הוא חבר. ועל כך יש לברכו. דודו אמסלם הוא מרואיין מאוד מבוקש ומרבה לייצג את מפלגתו באמצעי התקשורת השונים. אחרי כל ראיון הוא משאיר שוליים מאוד רחבים, עליהם נערמות שלל תגובות מכל קצות הקשת הפוליטית, ונושא הדיון אינו יורד מסדר היום הציבורי ימים רבים.
|
|
|
|
|
שרת התחבורה, מרב מיכאלי שמה בראש סדר העדיפות את התחבורה הציבורית. היא אף הציעה להכריז "מצב חירום לאומי" בתחום התחבורה. "המשרד חייב לחשוב בצורה חדשנית, ולזוז הרבה יותר מהר". השרה רוצה להצטייר כ"בולדוזרית", אולם מי ישלם את המחיר? במקרה של כפר שלם, נראה שהתושבים עצמם הם אלו שישלמו אותו.
|
|
|
|
|
קיץ אחרון הוא מחזה העוסק באהבת נשים ובסיפור אהבתן הטראגית של שתיים מהן. ההצגה העולה בבית צבי ברמת גן היא מרגשת, נוקבת ומעניקה חשיפה של טפח מחיי האהבה של נשים. שיאה של ההצגה הוא הגורל האכזר שפוקד את אחד הזוגות, כאשר אחת הבחורות מקפדת את חייה ממחלה ממארת, בדיוק כפי שאירע למחזאית האמריקנית ג'יין צ'יימברס שמצאה את מותה מסרטן, 3 שנים לאחר שעלתה ההפקה הראשונה על הבמה.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
