|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
לנדאו סיגלית [צילום: יותם פרום]
|
|
|
דימוי הישראלי כצבר וכחייל מרוטש גוף
|
|
"תומרקין הוא מהחשובים ומהמקוריים שביוצרי הסגנון המודרני בפיסול הישראלי, יצירתו הטביעה את חותמה על האמנות הישראלית בארבעים השנים האחרונות"
|
|
בתערוכה מקיפה בגלריה חזי כהן לאמן שנפטר לא מזמן נפרש לפנינו עולם רחב ועמוק של האמן והפסל מהחשובים ביותר בישראל. חתן פרס דיזנגוף לציור ופיסול (1985), ועוד פרסים בינלאומיים. סערה ציבורית התרחשה בעקבות זכייתו כחתן פרס ישראל לפיסול (2004) עקב התבטאויות ישנות שלו. ועדת הפרס נימקה החלטתה באומרה כי "תומרקין הוא מהחשובים ומהמקוריים שביוצרי הסגנון המודרני בפיסול הישראלי. יצירתו הטביעה את חותמה על האמנות הישראלית בארבעים השנים האחרונות". ואמנם, העבודות הפיסוליות שלו נמצאות בכל רחבי הארץ ובעולם כולו. הידוע מכולם, אולי, "האנדרטה לשואה ולגבורה", נמצא בכיכר רבין, מול עירית ת"א.
ב-1964 קיבל תומרקין נשק פגום שהוצא מצה"ל במשקל של טון, ממנו יצר ארבעים פסלי אסמבלאז במהלך חמישה חודשים בסטודיו בקריית המלאכה בתל אביב. העבודות הוצגו בתערוכה בבית דיזנגוף. אלה פסלים אנטי-מלחמתיים עשויים מנשק צבאי מיושן. בראיון עיתונאי הסביר תומרקין את הקו המנחה שלו: "אנחנו טוענים כל הזמן שפנינו לשלום ואנחנו מתרפקים על הפסוק 'וכיתתו חרבותם לאיתים' אך ממשיכים במלחמות".
|
|
בתערוכה זו ניתן לקבל מושג מהיקף יצירותיו, ביניהן הפסל הידוע "הוא הלך בשדות " (1967). הפסל, בגובה של 175 ס"מ, עשוי יציקת ברונזה צבועה בחלקה באדום, שהוכנה בחמישה עותקים. הדמות חסרת זרועות, פיה פעור ומבטנה המרוטשת מגיחים קני רובים וכדור פגז עגול. היא נועלת נעליים צבאיות גבוהות. מקור שם הפסל בספרו של משה שמיר "הוא הלך בשדות" (1947), המתבסס בעצמו על שירו של נתן אלתרמן "האם השלישית". הפסל מציג דגם אלטרנטיבי לישראלי ההרואי, ה"צבר". הטכניקה הפיסולית משלבת בין ביטוי אקספרסיבי עם צורות אמנותיות מודרניסטיות אשר מזוהים עם תרבות מחאה ברוח אמנות הדאדא, הסוריאליזם והפופ ארט. בשעה שכולם חגגו את ניצחון מלחמת ששת הימים הציג תומרקין את החייל הישראלי "גדוע ומרוטש", כותב מבקר האמנות גדעון עפרת, המחשיב את תומרקין "כפסל הישראלי החשוב ביותר שפעל בישראל מעולם". עבודות נוספות בתערוכה: אסומבלאז' וציור של בונאפרט, פסל של ז'אן ד'ארק ועוד.
דימוי הישראלי כצבר עוקצני
ובארץ, דימוי הישראלי כצמח הצבר ממשיך להעסיק אמנים. בתערוכה של פאני הורוביץ בבית האמנים, תל אביב, היא מתעדת את דרכה כעולה חדשה מרומניה בארץ ישראל של שנות ה-60 כפגישת צבר קוצני ומפית תחרה אירופית. הדימוי מתעדן בהמשך והצבר משיל את קוציו והופך רך יותר. פאני האירופית, המעודנת, הוצנחה לעיירה של עולים אחרים ממרוקו ומרוסיה. בהמשך עברה מאזור זה לתל אביב וגם מעבר זה היה רווי עוקצים. עד שהצבר נעשה חלק ועגול וגם היא התערתה בתרבות הישראלית, מבלי לאבד את שורשיה.
|
|
|
|
|
הורוביץ, סברס ותחרה [צילום: מרגלית מולנר-גויטיין]
|
|
|
דימוי הצבר מופיע גם אצל סיגלית לנדאו שבתערוכתה בגלריה חזי כהן הציגה ציור ופיסול המתכתב עם חייה. שלד הפסלים עשוי ממתכת עליו הדביקה עיסות נייר וצבעה אותם בצבע חום. בפסל המרכזי הגדול מציגה לנדאו את שיגרת חיינו: גבר ועליו אישה שלמראית עיין יכולים לעסוק באהבה אך שניהם שקועים בצפייה בטאבלט שכל אחד אוחז בידו. פסל קטן יותר מציג דמות אדם ומסביבו פירות הצבר העוקצניים. בפסל אחר קטן ונפלא (מקט לפסל גדול המוצג בחצר ביתה) נראית בת יפתח עם תוף מרים יוצאת במחולות לקראת אביה שחזר מנצח במלחמה. קודם לכן הוא נדר שאם ינצח במלחמה יקריב את כל מי שיצא מפתח ביתו, כפי שמסופר בתנ"ך. חז"ל מבטיחים שנדרו הותר והיא לא הוקרבה. אך הסיפור מהווה לקח לכל הפזיזים בלשונם. הצבר הבא מופיע על גבי כד של הקדרית גל פינקלשטיין בבית בינימיני, ת"א. הכד מחולק לשניים. חציו התחתון עשוי טרקוטה, חום כאדמה, עם חריטות, וחלקו העליון פורצלן לבן ועליו ציורי פירות הצבר ועליו הדוקרנים. אכן, שילוב חומרים מנצח ויזואלית וקונספטואלית. ולבסוף, בגלריה 'מקום לאמנות', אזור המלאכה ת"א, מציג מאיר רקוץ סידרת הדפסי דיו פיגמנטי של שיחי צבר ופירותיו האדומים כתומים שעדיין גדלים כאן. על אחד מהם הדפיס בכתב יד "אבא שלי מודאג", על השני "אבא שלי מת על סברס", ולבסוף "אבא שלי ימות"...
|
|
|
סברס, מאיר רקוץ [צילום: מרגלית מולנר-גויטיין]
|
|
|
|
|
תומרקין, בונפרט [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
|
|
תומרקין, הוא הלך בשדות [צילום: גלריה חזי כהן]
|
|
|
|
| תאריך:
|
21/12/2021
|
|
|
עודכן:
|
23/12/2021
|
|
מרגלית מולנר-גויטיין
|
|
דימוי הישראלי כצבר וכחייל מרוטש גוף
|
|
אני בדובאי, אך מעייני ותשומת ליבי ממשיכים להתמקד בנעשה בקרמלין ובמתיחות הגבוהה בגבול רוסיה-אוקראינה. מנסה לא להיות דרמטי מעבר למידה, אבל יכול לומר שבכל יום שעובר ההערכה שלי לגבי סבירותה של מלחמה בין רוסיה לאוקראינה מתחזקת. אם עד לפני זמן מה היא עמדה על 50%, כעת היא 75%.
|
|
|
|
|
איך לא עלו על זהותו של המחבל שרצח את אליהו קיי?  על השווה והשונה בין מסורתיים לקונסרבטיבים בין שבת לצום תשעה באב ולקינוח פסוקו
|
|
|
|
|
מאמר מנומק שפרסמו ד"ר רונן ברגמן ופטריק קינגסליי ב"ניו-יורק טיימס" סותר, או לפחות מציב סימן שאלה גדול, סביב ההצהרות היהירות של ממשלות ישראל מאז בנימין נתניהו ועד נפתלי בנט כאילו בכוחה לחסום ולמגר ולנתץ ולהאט את מיזם הגרעין האירני. לא דובים ולא יער.
|
|
|
|
|
האם מתחיל להתעורר המצפן והמצפון של חלק מהתועמלנים אשר מכרו את המוניטין המקצועי שלהם עבור פוזיציה? האם מתחילה אט אט אך באופן זהיר החזרת המשמעות לתואר עיתונאי? האמנם המצפון מייסר את מי שוויתרו על האתיקה המקצועית, ויתרו על חשיפות, תחקירים, על האמת? האמנם כבר לא עוטפים בצמר גפן ולא מלטפים בכסיות של משי את המאותרגים, המוגנים? אם כן, זוהי אכן בשורה משמחת. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
|
|
|
|
|
עולמו האידאי של משה עוצב על-ידי נשים, שהן גיבורות הפרשה הראשונה בספר שמות - פרשת "ואלו שמות". זו פרשה המגוללת את תרומתן הייחודית של שש הנשים לעולם הערכים של החברה המצרית וחלקן לעיצוב דמותו של הילד משה ותהליכי התבגרותו.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
