דימוי הישראלי כצבר וכחייל מרוטש גוף

בתערוכה זו ניתן לקבל מושג מהיקף יצירותיו, ביניהן הפסל הידוע "הוא הלך בשדות " (1967). הפסל, בגובה של 175 ס"מ, עשוי יציקת ברונזה צבועה בחלקה באדום, שהוכנה בחמישה עותקים. הדמות חסרת זרועות, פיה פעור ומבטנה המרוטשת מגיחים קני רובים וכדור פגז עגול. היא נועלת נעליים צבאיות גבוהות. מקור שם הפסל בספרו של משה שמיר "הוא הלך בשדות" (1947), המתבסס בעצמו על שירו של נתן אלתרמן "האם השלישית".

הפסל מציג דגם אלטרנטיבי לישראלי ההרואי, ה"צבר". הטכניקה הפיסולית משלבת בין ביטוי אקספרסיבי עם צורות אמנותיות מודרניסטיות אשר מזוהים עם תרבות מחאה ברוח אמנות הדאדא, הסוריאליזם והפופ ארט. בשעה שכולם חגגו את ניצחון מלחמת ששת הימים הציג תומרקין את החייל הישראלי "גדוע ומרוטש", כותב מבקר האמנות גדעון עפרת, המחשיב את תומרקין "כפסל הישראלי החשוב ביותר שפעל בישראל מעולם".

עבודות נוספות בתערוכה: אסומבלאז' וציור של בונאפרט, פסל של ז'אן ד'ארק ועוד.

דימוי הישראלי כצבר עוקצני

ובארץ, דימוי הישראלי כצמח הצבר ממשיך להעסיק אמנים. בתערוכה של פאני הורוביץ בבית האמנים, תל אביב, היא מתעדת את דרכה כעולה חדשה מרומניה בארץ ישראל של שנות ה-60 כפגישת צבר קוצני ומפית תחרה אירופית. הדימוי מתעדן בהמשך והצבר משיל את קוציו והופך רך יותר. פאני האירופית, המעודנת, הוצנחה לעיירה של עולים אחרים ממרוקו ומרוסיה. בהמשך עברה מאזור זה לתל אביב וגם מעבר זה היה רווי עוקצים. עד שהצבר נעשה חלק ועגול וגם היא התערתה בתרבות הישראלית, מבלי לאבד את שורשיה.

דימוי הצבר מופיע גם אצל סיגלית לנדאו שבתערוכתה בגלריה חזי כהן הציגה ציור ופיסול המתכתב עם חייה. שלד הפסלים עשוי ממתכת עליו הדביקה עיסות נייר וצבעה אותם בצבע חום. בפסל המרכזי הגדול מציגה לנדאו את שיגרת חיינו: גבר ועליו אישה שלמראית עיין יכולים לעסוק באהבה אך שניהם שקועים בצפייה בטאבלט שכל אחד אוחז בידו. פסל קטן יותר מציג דמות אדם ומסביבו פירות הצבר העוקצניים. בפסל אחר קטן ונפלא (מקט לפסל גדול המוצג בחצר ביתה) נראית בת יפתח עם תוף מרים יוצאת במחולות לקראת אביה שחזר מנצח במלחמה. קודם לכן הוא נדר שאם ינצח במלחמה יקריב את כל מי שיצא מפתח ביתו, כפי שמסופר בתנ"ך. חז"ל מבטיחים שנדרו הותר והיא לא הוקרבה. אך הסיפור מהווה לקח לכל הפזיזים בלשונם.

הצבר הבא מופיע על גבי כד של הקדרית גל פינקלשטיין בבית בינימיני, ת"א. הכד מחולק לשניים. חציו התחתון עשוי טרקוטה, חום כאדמה, עם חריטות, וחלקו העליון פורצלן לבן ועליו ציורי פירות הצבר ועליו הדוקרנים. אכן, שילוב חומרים מנצח ויזואלית וקונספטואלית.

ולבסוף, בגלריה 'מקום לאמנות', אזור המלאכה ת"א, מציג מאיר רקוץ סידרת הדפסי דיו פיגמנטי של שיחי צבר ופירותיו האדומים כתומים שעדיין גדלים כאן. על אחד מהם הדפיס בכתב יד "אבא שלי מודאג", על השני "אבא שלי מת על סברס", ולבסוף "אבא שלי ימות"...