חופש הביטוי וסטנדרטים כפולים

שירו של עומר אדם פוגע ברגשות של נשים רבות, הוא מתייחס בצורה מעליבה לעולות מרוסיה. לטענת הנפגעות מדובר בשיר מיזוגיני וגזעני המחפיץ אותן. כתוצאה מכך כמה תחנות שידור החליטו שלא לשדר את השיר, בואו נזכור שתחנות השידור במדינה הן או בבעלותה או מאוסדרות על-ידה, כך שמכוח החוק יש למדינה אחריות מסוימת גם על התכנים, ולכן צודקות בבירור ההנהלות של אותן תחנות בהחלטתן שלא לשדר את השיר.

מוצג של פסל מסוים הוצג במוזאון רמת גן. רבים סברו שהמוצג מבזה את אחד מהסמלים המרכזיים ביהדות, הכותל המערבי. ראש העירייה הורה להסיר את המוצג מהתערוכה, בית המשפט ביטל זמנית את הוראת ראש העירייה, אך מששכנע ראש העירייה את ההנהלה המקצועית של המוזאון כי יש להסיר את המוצג, חתם בית המשפט על ההחלטה והמוצג הוסר.

עד כאן הכל תקין, לחופש הביטוי יש גבולות והגבול של חופש הביטוי הוא היכן שהביטוי של פלוני מביא לביזוי קיצוני של אלמוני, בייחוד אם פלוני הוא גוף ממלכתי/ציבורי או פועל תחת חסותו, ובייחוד אם האלמוני הוא קהל רב הנפגע עד עמקי נשמתו מהדברים.

ראינו את השווה, בואו נראה את השונה - החלטתו של ראש עיריית רמת גן זכתה לחיצי ביקורת מכל קצוות הקשת ה"ליבראלית". כותרות צעקו "שאמה הכהן, לא להסיר את חופש הביטוי מהמוזאון" או "שאמה הכהן חושב שחופש הביטוי זה בדיחה, השר טרופר שותק וצופה בקרקס" או "שאמה הכהן לא מבין בחופש הביטוי" ועוד כהנה כותרות, מאמרים וציוצים על סתימת פיות על-ידי ראש עיריית רמת גן.

לעומת זאת על סתימת פיו של עומר אדם ברדיו - דממה, איש לא מגן על חופש הביטוי (למעט אראל סג"ל). זכותו של עומר אדם לומר את כל מה שעומד על קצה לשונו שונה מזכותו של אותו פסל לשרבט את כל מה שעומד על קצה אזמלו. סטנדרטים כפולים. פשוט סטנדרטים כפולים.

וזה רק קצה המנהרה, אלה רק הסימפטומים. היכן המחלה עצמה? היכן השורשים? ובכן השורשים הם בשני עמים שיש לנו כאן. עם האליטה שהוא בפועל מיעוט השולט גם במדיה, ועם התחתיתא, הרוב, אשר מצופה לקבל כתורה מסיני את ההכתבות של האליטה ה"דמוקרטית". האליטה היא ה"תרבות" ובשם ה"תרבות" הזו אפשר ואף רצוי לבזות את הקופים חסרי התרבות של התחתיתא. ואילו הקופים חייבים לסתום ולהתנהג, שאם לא כן שמים להם מסקינג טייפ על הפה. אצלנו, חופש הביטוי ניתן לאנשים תרבותיים ולא לקופים חסרי תרבות.