להכות אל החומש

הקואליציה מלאה בסחטנים פוליטיים. "כל ממזר - מלך", כשם סרטו של אורי זוהר מהגלגול הקודם. כל ח"כ מאיים. אין זאת אלא שכשההנהגות בחרו את הח"כים הן פספסו. כמו עידית סילמן, למשל. כמו רינאווי זועבי. עתה גם מיכאל ביטון. עוד היד המצביעה (בלחיצה על כפתור) נטויה.

אמש פורסם כי שרה בממשלה איילת שקד וח"כ ניר אורבך - זה איש שכבר מתמחה בבהליכה על הסף בתביעותיו למרות גילו הצעיר כפרלמנטר - מאיימים כי אם תמומש החלטת העליון לפנות את חומש הם יפרקו את הקואליציה (זו הכותרת הראשית היום ב"ידיעות אחרונות).

חומש פונתה בעת ההינתקות מגוש-קטיף. זו הייתה החלטת ממשלה מוסמכת גם בעיני מי שסבור כי הייתה שגויה. אסור להניח למתפרעים להפר אותה רק מפני שהם בן-גבירים (אגב, איך איתמר האפיל על בצלאל סמוטריץ', עוד הוכחה מהנה כי אין רע בלי טוב).

אך לא זה העניין אלא עצם הרעיון כי מתוך הממשלה צץ רעיון לשחוק, ולהרוס ולנתוץ את שלטון החוק. אני בעד קיום הממשלה הזאת. היא טובה לאין ערוך מקודמתה. היא המחסום בפני הדיקטטורה של ח"כ ביבי מהזן של ויקטור אורבן מבודאפשט ובתמיכת ניר אורבך מפתח תקוה.

אך אם זה המחיר - אין טעם בקיום הקואליציה הזאת. יש להכות אותם באורח פרלמנטרי-דמוקרטי אל החומש. הניחו לאורבך ולשקד ללכת בדרכם ולדרכם. הוא בוודאי לא ייבחר. עדיפה (לא, לא, אבל ייתכן כי אין ברירה) - מערכת בחירות נוספת.

רק את שמם של הסחטנים מימין ומשמאל כמו את הסגנון הבוטה והמחוספס של מירי רגב ועמדתו האנטי-דמוקרטית של ד"ר יובל שטייניץ ראוי לזכור בכניסה לקלפי.