ישנם יותר מדי מקרים של אוטובוסים שמידרדרים. תמיד זה קורה כתוצאה מנהגים השוכחים לנעול את בלם-היד, וגורמים לאוטובוס לנוע מאליו ולהידרדר. בהערכה גסה, מדובר על כמאה מקרים בשנה. רובם מסתיימים בנס וללא נפגעים, אחרים מסתיימים בתאונות פח, ובמקצת המקרים יש גם נפגעים. הסכנה הגלומה בכל מקרה שכזה היא ממשית, וגם אם היא נובעת מטעות אנוש, די בה כדי שנבין שאפילו מקרה אחד אסור שיקרה.
גם אם נוציא מהסטטיסטיקה את תאונת האוטובוס הקטלנית האחרונה ברחוב שמגר בירושלים, שאירעה לפי החשד כתוצאה מנטרול של מערכת הבלימה, התופעה רחבה מכפי שידוע, ודי אם נזכיר את תאונת אוטובוס המלש"בים בצפון הנגב ליד שומריה, והתאונות בכביש 1 ליד מודיעין ובחיפה שבהן היו נפגעים. ברשותה של הרלב"ד אין די נתונים באשר להיקפה של התופעה מן הסיבה הפשוטה שלא קיימת חובת דיווח על אירועים מעין אלה מצד קציני הבטיחות, הנהגים, בעלי החברה או אפילו מצד חברות הביטוח.
לא ניתן לסמוך רק על הנהג שיזכור לנעול את בלם-היד, ויש לנקוט מקדם בטיחות נוסף. אורי בנג'אן, ששימש בעברו כקצין הבטיחות של
אגד במשך 15 שנה, אומר בשיחה עם News1 כי ניתן למנוע את התופעה ולכל הפחות לצמצמה.
באוטובוסים מותקנות שתי מערכות בלמים - בלם תחנה ובלם חנייה. בלם התחנה מופעל ומופסק באמצעות מפסק חשמלי, ודי בקצר קטן או באיתחול של המערכת כדי לנטרלו. הוא פועל אוטומטית כאשר הדלת האחורית או תא המטען פתוחים. הוא מצוי באוטובוסים עירוניים וגם בחלק מהאוטובוסים הבין-עירוניים.
בלם תחנה ("מקסי"/"הנדברקס") לעומתו, מצריך משיכה ידנית של הבלם ונועל את האוטובוס פיזית גם כאשר המערכת החשמלית כבויה.
מערכת ההגנה שנועדה למנוע נסיעה כאשר הדלתות פתוחות אינה יעילה כאשר קיימת בעיה חשמלית המנטרלת את בלם התחנה, ובמקרה שכזה רק בלם החנייה יכול להועיל.
כולנו מכירים את חיישן חגורת הבטיחות. כאשר נהג או נוסע מטיל את כובד משקלו על הכיסא במכונית, הוא מפעיל את הזמזם שמזכיר לו לחגור. את אותה טכנולוגיה, בשינויים המתחייבים, יש להתקין גם באוטובוסים ובכלי רכב כבדים.
כיום אין מערכת אוטומטית שיכולה למשוך את בלם החנייה כאשר הנהג קם מן הכיסא. בדגם אוטובוס מסוים קיימת התרעה שבה האוטובוס צופר כאשר הנהג קם מכסאו, אולם ביתר האוטובוסים אין מערכת התרעה.
לדברי בנג'אן, מאחר שמדובר בטעות אנוש ולא בתקלת מערכת, הפתרון צריך להיות בדמות התראה בצליל מיוחד לכל נהג אוטובוס - שעליו למשוך את בלם החנייה כאשר הוא קם מהכיסא.
רעיון נוסף, פחות מוצלח, הוא הגבלה שבה אוטובוס יוכל לנוע רק כאשר הכיסא "ירגיש" את משקלו של הנהג. ברירת המחדל כאשר אין נהג תהיה גלגלים נעולים. אולם כאמור, מאחר שתהיה לכך השפעה רק על בלם החשמלי ולא על בלם החנייה, היעילות נמוכה בהרבה.
אביזר כזה קל ופשוט להתקנה ואין צורך להמציא את הגלגל כדי להתקינו. על
משרד התחבורה לחייב את התקנתו של החיישן. מי יודע כמה חיי אדם התקן שכזה יכול היה להציל.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
