בעיית מערכת החינוך לא נפתרה

אז זהו זה. יש הסכם שכר ואין שביתה. ילדי ישראל צעדו הבוקר בהתרגשות לבתי הספר והמורים התייצבו לעבודה, עבודת קודש. אבל הבעיה של מערכת החינוך שלנו לא נפתרה. פשוט כי שורשיה אינם נעוצים במערכת החינוך, הם נעוצים במערכת הערכים שלנו כחברה.

חברה שמקדשת ערכים, שמעלה על נס את טובת הכלל וממילא אסירת תודה למי שמקדיש את חייו למענו, אומה שמחנכת לתרומה ושליחות ושבראש סולם הערכים שלה ניצבים עולמות של רוח והגות, פטריוטיות יהודית והגשמה ציונית, אומה מלאה בגאווה לאומית וכבוד לאומי - אומה כזו תייקר את מוריה המניחים את יסודותיה, תשים אותם בראש מעייניה ותתן להם מקום של כבוד בשורה הראשונה של בניה ובוניה. בחברה כזו הוראה תהיה מקצוע נחשק שהטובים ביותר יבחרו בו ויהיו מלאים בתחושת שליחות וגאוות יחידה הצועדת בראש מורם בפסגת המחנה.

לעומתה, חברה נהנתנית שסוגדת לחומר ועסוקה במרדף מתמיד אחריו, מקדשת את האינדיבידואליזם ואת מימושו העצמי, בזה לכל דבר שבקדושה וברוח ומתנכרת לחזונה הלאומי קולקטיבי - חברה כזו תתייחס למוריה כאל שמרטף או מקסימום מוקד ידע תועלתני שנועד להשיא את רווחת הפרט. ובחברה כזו קשה יהיה למצוא הקרבה ושליחות, והכסף יענה את הכל. וזה מקור הבעיה לא רק במערכת החינוך. אלה שורשי משבר אנשי הקבע בצה"ל ושל עוד ועוד מערכות ציבוריות שלא יוכלו לעולם להתחרות בתנאים הכלכליים שמציע השוק הפרטי לאנשים טובים.

גדלתי בבית של שני הורים מחנכים. אבא רב ואמא מורה. עשרות רבות של שנים. שנים של שליחות ומסירות והקרבה, בשמחה ועם אור בעיניים כל בוקר מחדש. הורי השתכרו מעט וחסכו פת מפיהם כדי שלנו הילדים יהיה כל מה שאנחנו צריכים. לרגע הם לא חשבו להחליף מקצוע כדי להשתכר יותר. אימי כיתתה את רגליה בגשם ובקור, באוטובוסים ובטרמפים, מבית אל לירושלים ולעופרה ולבאר שבע וקריית ארבע, ולא הייתה מאושרת ממנה ומלאת סיפוק ממנה. עשרות שנים, מאות ואלפי תלמידות, ששומרות על קשר עד היום וממלאות את "המורה יוכי" בגאווה גדולה על הזכות להיות חלק ממי שהן היום.

הכסף חשוב. בסוף לכולם יש משפחות שצריך לפרנס בכבוד. אבל הוא ממש לא העניין. הוראה היא שליחות וערך, והם שמהווים את הכח המניע של מורי ישראל. לקום כל בוקר מלאים באנרגיות ולצאת מהבית בשמחה ובתחושת שליחות גדולה לבנות את הדור הבא. בחינוך, בערכים, במידות, בבניית אישיות ובהקניית ידע.

בלי השליחות העמוקה הזו ומקומה בשיח הישראלי לא תהיה הוראה ולא יהיה חינוך בישראל. בלי האקלים החברתי הזה לא יהיו מורים בישראל, וזה לא משנה כמה ישלמו להם. הוראה היא מקצוע שוחק ומאתגר ומורים טובים ומוכשרים תמיד יוכלו להשתכר יותר במקצועות אחרים. הם לא באים בשביל הכסף, הם באים בשביל השליחות. אנחנו לא באמת רוצים מורים שהוראה היא ברירת המחדל שלהם רק כי אין להם כישורים ויכולות להתפרנס ממקצוע אחר. אנחנו רוצים מורים שיכולים היו להרוויח יותר במקצועות אחרים אבל בוחרים במקצוע הזה כי הם יודעים שהוא באמת המקצוע החשוב היותר. זה שמשפיע יותר מכל על עתידו של העם ועל עתידה של המדינה.

סיבת העומק לנטישת המורים היא לא משכורת נמוכה, אלא התמורות הערכיות שחלו בנו כחברה. מחברה אידאליסטית עם תפיסות קולקטיביות וחזון ציוני של בניין הארץ והמדינה, לחברת שפע נהנתנית שמתמקדת במימוש עצמי ורווחה כלכלית.

ומכל מה שנובע מכך: הזלזול במקצוע ההוראה. האדרת האוטונומיה של התלמיד, חרותו וזכויותיו, ושחיקת סמכות המורים. כרסום מתמיד במשמעת ובכבוד המורה ומתן יותר מידי מקום להתערבות בבתי הספר של הורים מפונקים לילדים מפונקים עוד יותר. התייחסות למורים כאל "ביביסיטר" ונותני שירות. סטגנציה ערכית עמוקה של מערכת החינוך שממירה ערכי נצח יהודיים ולאומיים בטרלולים פרוגרסיביים וזכויות פרט, סובלת מקבעונות ולא יודעת להוקיר ולתגמל מקצוענות ומצויינות. תחשבו על זה רגע: אם מערכת החינוך דורשת ממוריה לחנך לאינדיבידואליזם אנוכי חסר זהות וגבולות למה שהמורים לא יישמו את זה על עצמם וילכו לחפש חיים טובים יותר במקצועות קשים פחות ומתגמלים כלכלית יותר?!

שוחחתי בימים האחרונים עם כמה וכמה מורים ואנשי חינוך. הם נעלבים ממש מהשיח הכלכלי של השבועות האחרונים. כאילו מה שמעניין אותם זה לקבל משכורת קצת יותר גבוהה, כאילו זה מה שיפתור את הבעיות וישאיר מורים טובים במערכת. הם רוצים לקום כל בוקר באנרגיות גדולות ולצאת לבתי הספר עם ראש מורם. הם רוצים וצריכים העלאת שכר, אבל הם רוצים הרבה יותר לקבל סמכות ואחריות, לדעת שהעם כולו מאחוריהם, מבין את חשיבותם ומוקיר את תרומתם. והגדלת המשכורת ממש לא יכולה לעשות זאת לבדה.

בואו נחזיר לעם שלנו ולמדינה שלנו את הבסיס הערכי של הדאגה לכלל ושל האהבה לעם ולמולדת. בואו נחזיר את המורים למקומם הנכבד בשרשרת הדורות. בואו נחזיר למורים את הסמכות. ניתן בהם אמון וחופש ליצור, לחדש, לשנות, ליזום ולפתח. בואו ניתן למנהלים גמישות תעסוקתית לקחת את המורים הטובים ביותר ולתגמל אותם כראוי. ניתן להם רוח ואוויר לנשימה. בואו ניתן להם להרגיש שהם לא בורג קטן במערכת גדולה שלא רואה אותם מעבר לתלוש המשכורת.

יש במערכת החינוך בישראל מורים יוצאים מן הכלל. תראו מה הם מצליחים לעשות למרות הכל. עכשיו תדמיינו לאלו גבהים הם יוכלו להגיע אם רק נחזור למי שאנחנו באמת. בהצלחה רבה לכל מורי ותלמידי ישראל. שנת לימודים פוריה ומוצלחת!