החרדי שממליץ להעניק מדליה לרוצח פלשתיני

תארו לעצמכם מצב היפותיטי, שבו, למשל, איתמר בן-גביר מצטרף, רחמנא ליצלן, לרשימת רע"ם בראשות מנצסור עבאס. נראה סביר? הגיוני? או אולי מעשה טירוף חולני, שמעיד על היעדר שפיות קיצוני? סצינה מפלצתית דומה, רק עם שמות אחרים, התחוללה בעולם האינטרנט הווירטואלי. יהודי חרדי, בוגר מערכת החינוך החרדית, איש חצר גור במוצאו, במראהו, ועל-פי הגדרתו, נקרא לו רק י.פ. מטעמים שיוסברו להלן, מכנה מחבל מתועב, רוצח נאלח בפוטנציה, שהגיע לתל אביב כדי לרצוח חיילים רבים על-פי עדותו, ואלה עלולים להיות חלילה, בנינו או אחינו - בתואר 'גיבור' ראוי לצל"ש.

כן, כן. קראתם נכון: יהודי חרדי מן המיינסטרים החסידי, חסידות גור, המחזיק עצמו עיתונאי, משבח ומהלל טרוריסט משוקץ. ואיזו כף זכות מצא אותו חסיד לזכותו הטרוריסט של אותו מחבל מאוס? - לא תאמינו: אותו רוצח נתעב, חלאת המין האנושי, ראוי לדידו של י.פ. להוקרה ולמדליה, מפני שהתכוון לרצוח 'רק' חיילים, שהם, על-פי י"פ, "מטרות לגיטימיות". אוי לאזניים שכך שומעות.

וללב מתגנבת מחשבה, שיתכן שי.פ. גמר את ההלל על המחבל המאוס, מפני שהודה כי לא התכוון לפגוע באזרחים, אלא רק בחיילים. וחיילים, כידוע לי.פ. אינם מאנ"ש; מזימת הרצח איננה מופנית כלפינו, החרדים! איזו מחשבה תפלצתית. להרוג יהודים אחרים, חיילים, זה בסדר (רחמנא ליצלן), ובלבד שלא ירצח אותנו. יכול להיות שזה מה שעבר למיודענו בין האוזניים?
אין מנוס מהתחושה שמשהו השתבש במערכת החינוך הגוראית, אם גידולי פרא שכאלה צמחו בשדות החסידות, שנודעת ברבים בעוצמות אהבת ישראל הבוערת בקרבה.

זו לשון הטוויט שהפיץ י.פ. בטוויטר, לא נגענו: "תראו מה זה גיבור. הוא עשה את כל הדרך משכם עד תל אביב. ולמרות שכל הישראלים סביבו לוקחים איכשהו חלק בדיכוי, ריסוק והרג בני עמו, הוא בכל זאת חיפש מטרות לגיטימיות ונמנע מפגיעה בחפים מפשע. בעולם מתוקן הוא היה מקבל מדליה". לקרוא ולא להאמין. מצמרר. חסיד גור מזוקן, לבוש שחור לבן על-פי התקן, שאפילו משקפיו עשויים בסגנון הייחודי לחצר גור (על-פי הנחיית הרבי: רק מסגרת פלסטיק פשוטה), מאשים את "כל הישראלים", ב"דיכוי, ריסוק והרג" פלשתינים, ולכן, על-פי הבנתו העקומה, הפגיעה בחייליהם "לגיטימית".

אהבה עמוקה

בכוונת מכוון נמנענו מלנקוב בשמו של אוהד המחבלים הזה, מפני שחבריו מספרים, שכל מעשיו הפרובוקטיביים, נובעים מבעיה נפשית של חיפוש מתמיד אחר צוּמי (תשומת לב). לא נעניק לו את התענוג הזה, אבל נזכיר שהאיש ההזוי הזה צמח בקריית גור בחצור הגליל, למד במוסדות גור. הסבא רבה שלו היה חבר הכנסת בסיעת אגודת ישראל מטעם חצר גור, הרב יהודה מאיר אברמוביץ, שהיה גם יו"ר הוועד הפועל העולמי של אגו"י עד יום פטירתו.

הפרובוקציה שבדברי י.פ. כה חריפה, מעוותת, שקרית, בוגדנית ושרלטנית, שאפילו בשמאל הקיצוני לא מצליחים לעכל אותם. ערוץ דמוקרTV, המעסיק את הטרול הבזוי, החליט כי י.פ. חצה את הקווים האדומים: "דמוקרטTV והנהלת תנועת דרכנו, הודיעו על השעיה מיידית של י.פ. בעקבות התבטאות קיצונית ולא ראויה שפרסם בטוויטר", ואגב כך גם מאזכרת אירוע בעייתי אחר: "הנהלת הערוץ גם מצטערת על כך, שחברות וחברי הצוות נאלצו להתמודד עם התנהגות לא ראויה אתמול מצידו, לה היו עדים רבים באולפני השידור של הערוץ. אנחנו מחויבים לעיתונות נשכנית ומקצועית אבל לפני הכל מחויבים לסביבת עבודה נקייה מאלימות והתנהלות פוגענית".

מיותר לציין, שהבחור הזה מעורר אנטאגוניזם בחצר גור עצמה, כפי שאמרו לנו אנשים בגור. הוא עצמו גילה בראיון בטלוויזיה (מחפש צוּמי, לא?) שהנייד שלו מתמלא הודעות מסוג: "אתה חתיכת מוֹיסר מסריח, אתה רודף, אתה בן מוות". ולדבריו, זהו מן הניסוחים היותר מתונים של הגידופים המגיעים ממחנהו שלו. אפשר 'להאשים' את חצר גור, כור מחצבתו של אותו עשב שוטה, בהרבה אישומים, אבל אי-אפשר לטעון שאת הריקבון המוסרי הזה קיבל האיש בבית או בחיידר. בטוח שלא. חצר גור, הגם שאינה חברה בהסתדרות הציונית, ידועה באהבתה העמוקה לארץ הקודש, באהבת ישראל שלה, שהטמיעו בה אדמו"ריה, החל ממייסד השושלת האדמו"ר בעל ה'שפת אמת', דרך כל ממשיכיו, עד עצם היום הזה ממש.

למשל, האדמו"ר השני לבית גור, רבי אברהם מרדכי אלתר, ביקר בארץ מרוב אהבתו אותה ואת מתיישביה, חמש פעמים; ובחמישית השתקע כאן. הוא עודד את חסידיו ויהודי פולין בכלל, לעלות בכל מחיר, להשקיע ולבנות בארץ, ובכך מילט רבים מאימת אושוויץ. את ביקוריו התכופים בארץ הסביר למבקריו הנזעמים: "כמו שחסיד שמוכרח לבקר מידי פעם את הרעבע שלו, כך אני מוכרח לבקר מידי פעם את אימא שלי - את ארץ ישראל". אותו גידול פרא שצמח בחצר גור והסתפח לשמאל הכי רדיקלי, מוציא שם רע לציבור שורשי ונאמן לארץ ישראל ויושביה, הסולד ומתנער מהתבטאויותיו הפרובוקטיביות של אותו שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, שצמח למרבה התדהמה בקרבם.