אכזבה

חלקו הקודם של טור "חשבון נפש" זה הסתיים באקסיומה הידועה בודאות מזה אלפיים שנים: היהודים אשמים בכל! נביט בהתפתחות התהליך בזמן זה ממש, מזווית הראיה של הארמנים והפרסים. נוכל כמובן גם להוסיף את האוקראינים, ואולי אף לפתוח בהם.

לפני פלישת אמא-רוסיה לאוקראינה שלה, דבר שנעשה כמובן לטובת האוקראינים, האנטישמיות במדינה זו הייתה גלויה וידועה. באינטרנט הסתובבו תמונות של צלבי קרס מצוירים בגדול במרכז קניות הומה מאדם. כמובן שאנחנו לא מאמינים לכל מה שרואים באינטרנט, אך אנחנו זוכרים שבמהלך מלחמת העולם השנייה האוקראינים היו ידועים כאכזריים יותר אפילו מהנאצים. סימפטיה אין לי עבורם.

אך ולדימיר זלנסקי הנשיא, היודע איך לעצב ולהשפיע על דעת הקהל הבינלאומית, טען חזור וטעון שמדינת ישראל נכשלת בעשיה. אנחנו לא מספקים להם מספיק מערכות נשק. אנחנו לא ניצבים איתם נגד פוטין. אנחנו לא משתדלים ולא עושים, ובושה, בושה שדוקא אנחנו שסבלנו מיד הנאצים לא יוצאים לעזרת הנחלשים והנדכאים. בושה על ישראל והיהודים. בדרך כלשהי זה היה המסר המאשים כל אימת שהנשיא האוקראיני פנה אלינו. אנחנו לא עושים מספיק, ורק את זאת יזכרו בבוא היום.

בחדשות לפני כשבוע שמענו על רצח ארמנים על-ידי אזרבייג׳אן. ידיעה חולפת שהקדשתי לה רפרוף קל, שכן גם העם הארמני וגם אזרבייג׳אן מעניינים אותי. לא ציפיתי למה שבא אח"כ. פיזיותרפיסטית שמגיעה פעמיים בשבוע לראות את אבי התנפלה עלי, עוד טרם פתחתי את הדלת: "אתם נוראים! אתה לא יודע עד כמה אני כועסת על ישראל! דווקא אתם, אתם מכולם"! אישה נחמדה, אם לשלוש בנות מבוגרות, פשוט "איבדה את זה" והייתה כה מרוגזת שאפילו הזמן המיועד התקצר.

איני מאשים אותה כלל. ראשית, מזה כמה וכמה זמן אנחנו מדברים על כך שנשיא ארה"ב הנוכחי סוף כל סוף הכיר ברצח העם הארמני, דבר שאיש מקודמיו לא עשה (הנשיא טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל, והנשיא ביידן הכיר ברצח העם הארמני על-ידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה כשואת העם הארמני). מדוע ישראל לא הכירה עדיין בשואת הארמנים? הלא אם העולם היה ניצב לצד הארמנים או אפילו מכיר במה שקרה ומגיב ולו בקצת, אולי - רק אולי - הייתה נמנעת שואת העם היהודי.

סוחרים בדם

היטלר ויועציו הקרובים התכנסו לסוף שבוע של עבודה במהלכה הוחלט על הפתרון הסופי לבעית היהודים. יועציו קצת היססו, אך היטלר ענה "מה אמר העולם לגבי הארמנים" וההחלטה הועברה. אולי לא בדיוק באלו המילים או בצורה זו, אך חוסר התגובה המוחלט במלחמת העולם הראשונה ודאי שעודד את היטלר בנחישותו למגר את תופעת המקקים-יהודים מהעולם אחת ולתמיד.

הפיזיוטרפיסטית לא נרגעה, כה נרגשת היא הייתה מהזוועות שעברו אנשיה: אתם שולחים מטוסים ענקיים לאזרבייג׳אן - אתם מספקים להם מערכות נשק מתקדמות. אתם סוחרים איתם בדם. אתה יודע מה הם עשו? הם ניסרו את האצבעות והכניסו אותם לפה, הם המשיכו לעקור את הידים והרגלים. הם רצחו אנשים - גברים ונשים - ונהנו מכך. אתה לא מבין את גודל הזוועה, ואתם - א ת ם - מעורבים. אתם - א ת ם - שותקים. אתם - א ת ם - מרוויחים (מהזהב השחור).

כמו עם טורכקיה והיחסים הטובים שהיו לנו אתה (בשלם מדינת ישראל לא הכירה ברצח העם הארמני) - כל זאת טרם התפרצותו של ארדואן כלפי פרס ז"ל בדאבוס "אתה רוצח ילדים"! כך גם יחסינו עם אזרבייג׳אן, מדינה לה אנו זקוקים כמדווח בכדי להשתמש בשדות התעופה שלה בכדי לתדלק בדרך לתקיפה אווירית באירן.

מדוע הארמנים בכלל חושבים על ישראל? כיוון שישראל בחדשות מדי יום במאבק נגד אירן. דוקא אירן התייצבה לצד ארמניה, הציבה חיילים על הגבול והצהירה חד-משמעית: לֹא תהיה פלישה. לא יהיו שינויי תוואי גבול! וכשאירן מצהירה, העולם יודע שהדבר שריר וקיים; לא כך כשהנשיא האמריקני מתברבר, מתרגז ופולט הצהרות שתוך שניות הצוות שלו משנה 180 מעלות. הארמנים יזכרו את ישראל ואירן, ובקונפליקט עתידי לא יתמכו בנו, ובצדק.

מי עוד מאוכזב מישראל והעם היהודי? כמובן הראשונים הם יהודי ארה"ב, אך בהם לא אעסוק היום. דיברנו על אוקראינה של 2022, דיברנו על הארמנים, ועתה נגיע גם לפרסים של הרפובליקה האיסלאמית.

שעת צרה

באירן של היום חתך דמוגרפי התואם את זה בארצות ערב: הרבה מאוד צעירים משועממים (אך בניגוד למדינות ערב, באירן כולם עם חינוך גבוה, ולרובם יש עבודה ועתיד). אותם צעירים אוהבים את המוזיקה המערבית, את המתירנות (ריקודים וסקס, סמים וצבעוניות, כסף - הרבה כסף - וחיי נוחות טובים) של המערב. אך הם נולדו באירן של המולות, הם גדלו והתחנכו באירן של המולות, ואם מישהו מהמערב יתקוף את אירן, הם יתלכדו כאיש אחד למען מולדתם. הם לא "יודעים" ממש כל צורת חיים או מחשבה אחרת.

אנחנו - מדינת ישראל והיהודים - צריכים לדעת זאת היטב. יהודי אירן, כל אימת שמשהו קורה לישראל או לעם היהודי (מה שנקרא "שעת צרה וצוקה"), מתלכדים כאיש אחד, מתפללים לשלום המדינה, ראשיה, יועציה, שופטיה ואנשיה, פותחים את בתיהם ואת כיסם ועושים הכל - הרבה ומעבר למה שישראלים או יהודים עושים - למען קידום האינטרסים של ישראל והעם היהודי. אין כמו הפרסים יהודים לגבי ישראל, ואין כמו הפרסים מוסלמים לגבי אירן.

אותם צעירים המהווים את הרוב אוהבים לא רק לשמוח, להתמרד, לחגוג ולבלות, כי אם גם להפגין. זה חלק מהווית החיים שם באירן. אך אל נטעה: הם יפגינו בצורה קולנית ואפילו כוחנית, אך תוך שבריר שניה הם יתלכדו כשירגישו שמישהו זר מאיים עליהם או על משנתם. ניתן לראות ולחוש זאת בהפגנות האירנים בלוס אנג׳לס ליד הבניין הפדרלי (מרכז הפגנות ידוע), ולכן חייבים להזהר כשמגיעים להפגין איתם. אתה יכול להפוך לקורבן בקלות מרובה. אתה שם, אירן לא. זה הרבה יותר קל להכות למוות מישהו נגיש מאשר גוף חזק ממך שאינו נגיש כלל ועיקר.

כאמור, כיוון שישראל היא היחידה המתייצבת מדי יום ביומו נגד אירן, אותם צעירים אירנים פנו לישראל כשבחורה הוכתה למוות על-ידי השלטונות שכן כיסוי הראש שלה לא היה ראוי מספיק, והיא לפיכך לא הייתה צנועה מספיק. "הפגנות החיג׳אב" נמשכות כבר כמה שנים וגם דוכאו ביד חזקה על-ידי שלטונות המהפכה. אך משהו קרה הפעם, ואותו רצח-מעניש גרם לגלים של תגובות בעולם. אפילו ביידן התעורר מתרדמתו ופעל לכמה שניות. בתחילה פנו בתחינה לישראל "עשו משהו! עיזרו לנו! עמדו לצידנו"! אך כשכלום לא קרה, האכזבה גרמה לגל בחילה ושנאה, ועכשיו ישראל אשמה באותו רצח, לא המולות של אירן.

בין אם זו ארמניה, אוקראינה או אירן, ישראל בסופו של יום נמצאת אשמה באוזלת יד או בפשע עצמו - רצח ברוטלי של אנשים חפים מפשע, פלישה למדינה עצמאית, דיכוי של האוכלוסייה. כל זאת מתחיל בציפיה המתחלפת באכזבה המתחלפת בשנאה של ממש.