אדוני הנשיא, עם מי ועל מה

נשיא המדינה יצחק הרצוג אימץ מנטרה עריבה לאוזן: אחדות, אחדות, אחדות. מעולה. נכון מאוד. כולם רוצים. אך אחדות עם מי? עם ח"כית חדשה מהליכוד טלי גוטליב, שקוראת לא לכבד את הכרעות בג"ץ? צליל של פורעת חוק, וגרוע מכל, שהליכוד שותק. הרי "שתיקה כהודאה".

אחדות בחסות הנשיא עם בנימין נתניהו שבנה את השותפות המעיקה בין בצלאל סמוטריץ' לבין איתמר בן-גביר, ושל שניהם עימו? הם מוציאים לישראל שם של מדינה מצורעת. היום, כאשר ארצות הברית מתייצבת לבחירות גורליות בסנאט ובבית הנבחרים; וכאשר העימות האוקראיני-רוסי רותח; וכשהעולם צופה בחרדה במשבר האקלים; וכשהכלכלה בעולם כולו נאנקת תחת עול האינפלציה הגואה - פתח החשוב בעיתוני העולם ה"ניו-יורק טיימס" את עמודו הראשון במאמר מעורר חיל ורעדה על דמותה המאוסה של ישראל. הבוחרים של ביבי אינם מבינים כמה זה חמור. אך הוא יודע גם יודע.

אז למי מציע הנשיא הרצוג אחדות? ומה תוכנה? פסקת התגברות על-פי 61 ח"כים? עבריין עם חותמת ונאשם בפלילים עם חותמת וחשוד עם חותמת ירימו ידיים לבטל החלטת בג"ץ, שנועדה להגן על כל אזרחית ואזרח מפני עריצות הרוב? ברור, הרצוג מתכוון לטוב. הוא מקווה כי יאיר לפיד ובני גנץ ואביגדור ליברמן ואולי אפילו מרב מיכאלי ישתופפו תחת עץ האטד של נתניהו, וידחקו אל מחוץ לתחום את בן-גביר וסמוטריץ' ואנשיהם.

ואני סבור כי לא זו בלבד שביבי אינו מעוניין לסלק את בן-גביר לטובת לפיד ואת סמוטריץ' למען בני גנץ אלא שייתכן מאוד כי נבצר ממנו, קצרה ידו מלממש צעד פוליטי כזה. הוא רוכב על גב הנמר ואינו יכול להשתחרר. זה נשמע מוזר, אבל ראוי להקדיש למצב כזה מחשבה. ביבי בחר לרכוב על גב הנמר. דימוי אחר: זה סיפור הגולם מפראג. רק שביבי נעדר את תכונותיו הראויות של המהר"ל מבירת צ'כיה.

הנשיא מטיף לאחדות שהיא היולית. אין ביוזמתו תוכן של ממש כלפי הדיקטטורה שבפסקת התגברות המבוססת על 61 ח"כים בהם עבריין מוכח ונאשמים בפלילים ונחקר במשטרה. אם פניו של הנשיא לתיקון עולם, ולא רק לציוצים ברשתות החברתיות, כי אז מצופה ממנו לקפוץ למים הקרים. לומר לגוש הליכוד "ברחל בתך הקטנה": ראוי שהמפלגה הגדולה תוביל את הממשלה, אך ביבי של הצוללות המצריות והשקרים ואי החתימה על הסכם ניגוד הענייניים אינו יכול, ובעיקר אינו ראוי, לעמוד בראשה. טובת האומה תובעת מהנשיא אומץ אישי. ראוי שיעלה על בדל שפתיו כי הליכוד ראוי להנהיג את האומה, אך לא ביבי. אם לאו צפוי לישראל פרק שחור-משחור.

הערב התקיימה באוניברסיטת רייכמן אזכרה לפרופסור אהוד שפרינצאק במלאת שני עשורים למותו. הוא היה אבי אסכולה ישראלית שהבחינה מבעוד מועד בסממני השבר המשיחי הגדול. נואמת אחר נואם, סטודנטית אחר סטודנט, ציטטו את שפרינצאק כמי שראה את הנולד. כאילו הוא מפרש את המתרחש כאן ועכשיו. כאילו לא חלפו 20 שנים. הסימנים היו על הקיר. האומה התעלמה מהם. ההזנחה והשאננות הניחה לקיצוניות המשיחית לתקוע יתד בחברה הישראלית. אין ברירה, נפתח סיבוב חדש בקרב לתיקון מה ששפרינצאק הזהיר מפניו.