כותרת זו נולדה בעקבות ראיון-רחוב ששמעתי אמש בערוץ 13 עם האלוף (מיל')
יאיר גולן על-רקע ההפגנות נגד הממשלה החדשה סמוך לכנסת. האיש נשמע הזוי, שבוי בלהט האנטגוניזם לכל מה שאינו עולה בקנה אחד עם דעותיו, קיצוני בהתבטאויותיו, עוין לכנסת ולממשלה החדשה ומלא טענות כרימון כלפי כל העולם: ראשית, על כשלון מפלגתו מרצ בבחירות האחרונות ושנית, על שאת מקומו ומקום חבריו בהנהגה המדינית-פוליטית של ישראל תפסו נציגי מפלגות חרדיות וחרד"ליות, שבעיניו היו מוקצים לחברות במוסדות השלטון. הדברים שאמר בגנות הרעיונות של מפלגות אלה אינם חדשים: הוא שולל את עמדותיהן כמעט בכל עניין ונושא וסדרי העדיפות שלו נמצאים ב"פינה השמאלית הרחוקה" של החברה הישראלית. ניחא, זו זכותו. אבל מה שטלטל ודחה במיוחד הם הדברים שנאמרו בנושא מהות הדמוקרטיה
1, השירות בצבא ובעיקר בשאלת קבלת דין הבוחר והרוב בכנסת בנושאים הפוליטיים המרכזיים שעל סדר היום.
בכל אלה פיו מלא הצהרות רהב על כך שהמוחים ברחוב לא יאפשרו לממשלה לצעוד ולהתקדם בדרך שהתוותה בקווי היסוד שלה, שאין לרוב זכות להחליט על מדיניות לאומית ואם יהין רוב זה לעשות כן, יצאו הוא וחבריו-תומכיו לרחובות וישבשו זאת גם תוך שימוש בכוח ואלימות. מתוכן הדברים היה ברור שמה שלא נאמר מפורשות יותר מנרמז בביקורת העקרונית; שהרי מי כמוהו יודע שביקורת נטולת מעשה, הינה ריקה מתוכן. בקצרה, מי שנסער והתמרמר מדבריו ההזויים כסגן רמטכ"ל בערב יום השואה 2016, הזדעזע למשמע הדברים שאמר כאלוף בכיר במיל', כחבר המטה הכללי לשעבר וכמי שמתיימר להיות מנהיג פוליטי במדינה דמוקרטית. לַאיש אין מושג מהי דמוקרטיה!
זמן-מה א"כ נתקלתי במאמר של
עמוס הראל מהארץ במרשתת, תחת הכותרת: "הצונאמי של הממשלה לא יפסח על בכירי מע' הביטחון". להזכירכם: מדובר ביום הראשון של שנת 2023. הממשלה הושבעה יומיים קודם לכן ורוב השרים טרם ביקרו במשרדיהם וטרם הפכו את הסכמי הקואליציה למדיניות שלימה ולתוכנית עבודה. אין ספק שבמגילת ההסכמים הקואליציוניים נכתבו הצהרות שחלקן אופרטיביות וחלקן הצהרות-כוונה שעוד חזון למועד עד שתמומשנה. חרף-זאת, מנגנון האנרכיה וההפחדה פועל כבר במלוא הקיטור ובראיונות הערב ברשתות האמונות על מפלגות האופוזיציה החדשה: בערוץ 12 - "יש עתיד" וערוץ 13 - שמאל-מרכז בעירבוביה היסטרית, הוצגה כבר רשימת "האסונות" ובראשה
יוקר המחיה "תבשילה" של הממשלה הקודמת בימי מחדליה הממושכים.
צרופים אלו ורבים הדומים להם ממקורות שונים, הציתו בתודעתי את הספק לגבי השאלות: האם הפנימה האופוזיציה החדשה את העובדה שהפסידה בבחירות דמוקרטיות ברוב ברור? המבינה היא מהותה של דמוקרטיה? המודעת היא לדינם של מי שינסו לשנות בכוח הזרוע או האנרכיה את הכרעות הציבור במקום בכנסת ישראל?
הסמן השמאלי הבלתי מרוסן ביותר הוא לדידי יאיר גולן. דומני שטוב יעשו השר לביטחון הלאומי, השב"כ, שר המשפטים החדש והקבינט המדיני-ביטחוני, אם יתנו דעתם לכוונות ההרסניות והאנטי-דמוקרטיות העולות מרוחות המלחמה המנשבות מהצהרות המרי האזרחי העתידי שלו ושל מרעיו באופוזיציה. בין אם כוונתו להרתיע בלבד את הממשלה מלבצע את מדיניותה ובין אם גרעין אמת בכוונותיו האלימות - עברו עלינו השנים האחרונות במחדל חמור של השלטון המרכזי באילוף הסוררים, ואין ספק: השלטון המרכזי הישן מתקשה להסתגל לשינוי וחשוב לנתר עד כמה הדבר יעבירו על דעתו. מחדלי הביטחון הפנימי, האלימות הגואה, הסרבנות השיטתית לקיום החוק ותקנות המדינה - אצל יחידים ובקרב פרנסי קהילה כאחד - מחייבים קפיצת אגרוף לאכיפת סדר ציבורי נמרצת ונחרצת. במהלך תקופה זו יש לבלום את כוחות האנרכייה והאלימות הבלתי מרוסנת ולהשיב על-כנם את החוקים, התקנות ומרות גורמי האכיפה הרשמיים של המדינה ובראשם משטרת ישראל; (במידת הצורך גם משמר הגבול).
קובץ האליטות (דיפ-סטייט) - תקשורת, אקדמיה, מערכת המשפט וחלקים לא מבוטלים ממערכת הביטחון - שהוכו במערכת בחירות זו ע"י הציבור על שום ש"שכחו" מי הבוס בדמוקרטיה. חייבים להפנים כי הציבור מייחל ברצינות רבה לשינוי שיתאים לרצונו, השקפותיו וצרכיו ויציב בסדר העדיפות הראוי להם אינטרסים ומאוויים של קבוצות-ייחוד אינטרסנטיות. על יסוד העבר הקרוב, אין בי ספק שהממשלה תעמוד למבחן מצד כוחות אלה ועליה להיערך אליו במהירות.
בתחום הפנים חייבת ממשלה זו להעלות את הרכבת הדמוקרטית שלנו על הפסים הישרים ולהשליך מאיתנו את העקלקלים. על מערכת הביטחון וכל מערכת ציבורית אחרת להבין שהשינוי עליו החליט הציבור בבחירות האחרונות איננו סמנטי גרידא אלא מהותי והדרך לבטלו אינה באנרכיית רחוב, בהפרת הסדר הציבורי ובאיומים אלא בבחירות הבאות! על הממשלה לנקוט צעדי ריסון מהותיים, לרבות פירוק המסגרות והגופים הסרבנים והקמת אחרים המוכנים ומסוגלים לציית לחוקי המדינה. גם בצה"ל עשוי הדבר לחייב את שינוי המסגרת הצבאית והפיכת שירות החובה לצבא מקצועי או שילוב של השניים.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
