החמרה בכליאת האסירים הביטחוניים - מורכבת

הנחת העבודה של הדרג המדיני חייבת להיות הסלמה ואפילו חריפה בכל שלוש החזיתות (יהודה ושומרון, רצועת עזה וערבים אזרחי ישראל), בהינתן שינוי במדיניות והרעה בתנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים. אם זו הנחת העבודה, מתחייבת הכנה מוקדמת של הארגונים, כוחות הביטחון, המשאבים, ולא פחות חשוב - של אוכלוסיית ישראל. לדרגים המקצועיים חשיבות רבה בתהליך ההכנה של הדרג המדיני, שעליו למצוא את הדרך להתגבר על חוסר אמון, ככל שהוא רווח בשורותיו, כלפי הדרגים המקצועיים. במסגרת זו, יהיה עליו להתגבר במיוחד על חוסר אמון במשטרה ובשירות בתי הסוהר, ולשתף גופים אלה בתהליך השינוי. בראש ובראשונה, יהיה על הדרג המדיני לדרוש את חוות דעתם המקצועית לגבי הכוונה להקשיח את תנאי הכליאה וההיערכות ליישומה, בהתאם ליעדים ולמדיניות שייקבעו.

לפני שינוי המדיניות, ראוי לבחון את האפשרות לסיווג שונה של אוכלוסיית האסירים, להבחין בין אסירים מסוכנים שדם על ידיהם, לבין אחרים שהעבירות שביצעו חמורות פחות. כן יש להבחין בין נערים לבין מבוגרים ובין בריאים לחולים. אפשר שנכון לבחון שינויים הדרגתיים מול חלק מקבוצות האסירים, במקביל לשחרור מוקדם של אחרות.

הקצאת מתקני כליאה ספציפיים תידרש על-מנת להפריד בין אסירים או לבודד אסירים מסוכנים. זאת, גם כדי להקרין מסר של חמלה ויישוב דעת כלפי חוץ. בנוסף יש לבחון אפשרות לפיילוט שבמסגרתו יוסב מתקן כליאה אחד לכלא שבו תנאים מחמירים ואליו יועברו אסירים מסוכנים או מפרי משמעת מבתי כלא אחרים. בכל מקרה, חשוב לחשוב ולתכנן את שינוי המדיניות ואת יישומה במסגרת רעיונית סדורה של חלופות.

מעל לכל, לא נכון יהיה לבודד את סוגיית האסירים משאר רכיבי הסוגיה הפלשתינית. כלומר: שינוי במדיניות הכליאה חייב להיות חלק מתפיסה מערכתית רחבה ונדבך של מטרות אסטרטגיות מוגדרות ביחס לזירה הפלשתינית. את השינוי יש לבצע כחלק ממערך וממהלך אסטרטגי שלם וכולל. אולם לא בטוח שממשלת ישראל כבר הגדירה מהו יעד השינוי שבן-גביר מייחל לו, ולכן גם לשאלת עיתויו של השינוי במדיניות הכליאה חשיבות מן המעלה הראשונה.

שינוי במדיניות הכליאה של האסירים הביטחוניים אכן נדרש, אלא שבשל ההשלכות הרחבות והחמורות היכולות להתלוות לו, מתחייבות מחשבה אשר ליעד האסטרטגי לגבי הזירה הפלשתינית וגם בניית מערך שלם של צעדים ומדיניות, כשמדיניות הכליאה היא חלק אינטגרלי שלו. שאם לא כן, יישום כוונתו המוצהרת של בן-גביר עלול יהיה לייצר חיכוך ברמה גבוהה, שיתדרדר עד כדי אינתיפאדה שלישית, בלי שישראל רצתה בכך ובלי היערכות הולמת ומוקדמת.

פרט לשילוב המערכים הרלוונטיים בחשיבה המקדימה ובהכנות, תידרש הכנה תודעתית של האוכלוסייה בישראל, שלא מן הנמנע שתידרש להתמודד עם הסלמה בזירת הסכסוך. קל יותר לציבור להבין מהלך ולהסכין לו כשברורה התוחלת האסטרטגית המקווה, ולא כשמדובר במהלך שתכליתו מיצוי לא אחראי של מדיניות על בסיס הנחה - לא מוכחת בהכרח - שהתמיכה בו נתונה מראש ובלי שהשלכותיו נדונו לעומק.