הדיקטטורה של הכסף

מספרים שבתקופת המנדט המציאו הבריטים את הפטנט הידוע, שכדי להכניע את היהודים יש להכות אותם בכיסם. והנה מתברר שהמנדט הבריטי לא הלך לשום מקום. הפטנט האנטישמי הזה עובד בימים אלה שעות נוספות.

אכן, ישנם לא מעטים בינינו, שאין להם בעיה לחזור לתקופת הצנע, לשתות ציקוריה כתחליף לקפה, ולהתגורר באוהל סיירים צנוע, ובלבד שלא להיכנע למכבש הסחטני הזה. אבל אין בין האידאליסטים האלה מבוגר אחראי. כי המבוגר האחראי אמור להיות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיודע היטב כי הפטנט האנטישמי הזה הוא קלף מנצח, שבכוחו להכתיר את נשיאת בית המשפט העליון למלכת אנגליה ולהפוך את שר המשפטים לעבד נרצע ולסריס מסור של המלכה עד יומו האחרון.

כי כשאתה קורא בטוויטר את אחד השרים מכריז "לא ניכנע" - אתה כבר מבין שרעיון הכניעה חדר אל נבכי מוחו ומנהל שם קרב מאסף בהורמון זקיפות הקומה שלו. וכשאתה שומע את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתחנן אל בעלי המאה שלא ישרפו לנו את האסמים, אתה כבר מבין ששר האוצר מכיר בכוחם ובעוצם ידם של בעלי המאה לשרוף את המועדון, ומשם הדרך להנפת דגל לבן ולכניעה מוחלטת היא עניין של זמן. כי הכסף לא לוקח שבויים - במיוחד לא הכסף של ההייטק, שמעולם לא ראה את מסעודה משדרות ממטר.

כי כאשר הכסף הזה מחליט לפטר רבבות פועלי הייטק מיוזעים, הוא עושה זאת, מהיום לאתמול, בהודעת מייל בת חצי שורה, ומשליך אותם מהחלון אל הרחוב. ועכשיו שועט לעברנו עדר צייתני ומאובק של 270 אנשי אקדמיה מתחום הכלכלה, וכולם כאיש אחד מסבירים לנו בקימוט מצח, איך ממלכת סעודיה הגיעה לפת לחם - רק משום שהיא נוהגת על-פי חוקי השריעה הנאורים, שמי שעובר עליהם מסתכן בקטיעת יד ללא הרדמה.

כן-כן, העם היושב בציון מכיר היטב את עובדות החיים, ולא בא לו לחזור לבגדי "אתא" ולנעלי בלוקים - רק בכלל שחברות ההייטק עלולות להעביר את נכסיהן למדינות דוגמת סינגפור, שהיא מעצמה כלכלית בקנה מידה עולמי, שמשגשגת בזכות הכמות הנמוכה ביותר בעולם של רגולציה עסקית - אחת היחידות בעולם, והיחידה באסיה, עם דרוג אשראי טריפל A - מדינה שכלכלתה נסמכת על ייצור וייצוא מוצרי אלקטרוניקה, ביוטכנולוגיה, פרמצבטיקה, כימיקלים, וכן על היותה מרכז פיננסי ומסחרי חשוב - כל זאת למרות שהדמוקרטיה שלה היא על הנייר בלבד. שכן, יריבים פוליטיים סובלים בסינגפור ממסע רדיפה, שנערך לעיתים בסיוע המערכת המשפטית, ועלולים להיות מפוטרים מעבודתם בשל עילה כלשהי ולהיתבע תביעת דיבה בשל התבטאויות בגנות הממשלה (ראו ויקיפדיה). שלא לדבר על הזכויות המקודשות של הפרט הסינגפורי, שבמסגרתן מי שזורק בדל סיגריה או מסטיק ברחוב "זכאי" למאסר ולקנס כבד, ומי שלועס מסטיק במקום ציבורי זכאי לקנס של 100 דולר.

אדרבה, יסבירו לנו 270 הכלכלנים המהוללים שלנו את הפרדוקס הסינגפורי - פן נחשוש שהם נסחפו קצת אחרי מי ממנהיגי העדר המכובד שהם משתייכים אליו.

כי ההייטק מכור לדמוקרטיה ביום ולכסף בלילה, ובין לבין - הוא סוחט אותנו באמצעות המכבש האנטישמי ההוא.