ימים של מבחן

ישראל קמה לשבוע עצוב. הפיגוע המתועב בבית הכנסת בשכונת נווה יעקב חשף שוב את הבנאליות של הרוע. פגיעה בחפים מפשע שחטאם מסתכם בכך שהם יהודים שהלכו להתפלל. כך גם לגבי הפיגוע בעיר דוד בשבת. גל הפיגועים החדש, שסביר כי לפחות חלקו יהיה תגובה לפעולת הסיכול בלב מחנה הפליטים של ג'נין מציב בפני הממשלה החדשה בישראל מבחנים מורכבים. מוטב להתמודד איתם מהראש ולא מהבטן.

אין לטעות: פצצה מתקתקת יש לסכל על-מנת למנוע פגיעה בחיי אדם. תהא תוצאת הסיכול אשר תהא, הסיכול מחויב המציאות. המבחנים של ישראל בעתיד הקרוב הם כדלקמן: ראשית, המשך איסוף מודיעין ושימוש מושכל בו על-מנת להמשיך את מלאכת הסיכול. בעניין זה אין פשרות, בוודאי לא מול פצצות מתקתקות. זהו אתגר כמעט בלתי אפשרי להתמודדות כאשר מדובר במפגע בודד שאינו חושף את כוונותיו.

המבחן השני הוא למנוע הסלמה ביטחונית ביהודה ושומרון וזליגה של האירועים הביטחוניים גם לחזית הדרומית. את יש לעשות בשני אופנים: האחד, הסברה מדויקת וברורה של מטרות הפעולה בג'נין, רצון להמשיך בשגרת חיים של הפלשתינים (והישראלים) מבלי להידרדר לסבב אלימות נוסף. השני, הוא תגובה מיידית וחדה אל מול כל ניסיון של הרצועה לחמם את הגיזרה. נכון עשתה הממשלה שהורתה לצה"ל לתקוף בתגובה על הירי הרקטי לעבר ישראל בסוף השבוע האחרון. ביחס ליהודה ושומרון, גם אם יהיו מופעים של מחאה עממית פלשתינית, ראוי לשקול להתיר אותה ובלבד שלא תגיע לאזורי חיכוך עם ישראלים, מצב שמגדיל את פוטנציאל הטרור של מפגעים בודדים, שיבקשו לנקום על המבצע במחנה הפליטים ג'נין. שוב, המפגעים הבודדים הם אתגר מודיעיני ומבצעי שכמעט לא ניתן להתגבר עליו. איטום בתים יכול להרתיע זמנית וחלקית. גירוש משפחות של מחבלים מייצר הרתעה אפקטיבית יותר.

המבחן השלישי הוא שימור ערוצי הקשר עם לשכת אבו מאזן ומנגנוני הביטחון של הרשות. יש בקואליציה הנוכחית, כך על-פי פרסומים שונים - מי שכבר הציע להביא לקריסת הרשות הפלשתינית. זוהי מחשבה לגיטימית, אך לפני שהיא תעבור לפסים ביצועיים, מוטב לחשוב על ההשלכות הביטחוניות, המדיניות, הכלכליות והדמוגרפיות שלה. שלטון אבו מאזן זקוק למטריה הישראלית ושפט זה נכון גם בכיוון ההפוך. ישראל תתקשה לשמר תמיכה בינלאומית, צביון יהודי של המדינה ולשאת בעול הכלכלי של אחזקת כל תושבי הגדה המערבית לאורך זמן.

המבחן האחרון הוא שמירה על ריבונות ישראלית בכל הנוגע לתגובה על הפיגוע הרצחני בירושלים. השר לביטחון לאומי, למשל, הגיע לזירת הפיגוע וקרא "מוות למחבלים". לגיטימי לתמוך בזה (גם למחבלים יהודים, אגב), אבל כאשר אתה שר בממלה, כדאי לחשוב על ההד הציבורי והגיבוי שאתה עשוי לספק ליחידים שיבקשו לקחת את החוק לידיהם. על הדרג המדיני לפעול למניעת תופעות כאלו.

האתגרים הללו מונחים לפתחה של ישראל לא רק בגלל המציאות הביטחונית הנפיצה שבה אנו חיים בדרך קבע. היא נחוצה גם לשמור על תדמית ישראלית נקייה מול הממשל האמריקני וגם מול המדינות הערביות שאיתם כבר יש לנו הסכמי שלום ו/או נורמליזציה. ביקור של ראש ממשלה, שר ביטחון או אישיות רמת דרג אחרת במדינות אלו הם צעד שכדאי לשקול לנוכח פוטנציאל ההסלמה שקיים בעקבות הפעולה בג'נין ולקראת חודש רמדאן שיחל במחצית השנייה של חודש מרס.

ולבסוף, כדאי להזכיר, כי ההצלחה הטקטית והמבצעית של הפעולה בג'נין ראויה לאזכור חיובי, אך אין בה כדי לטשטש את המציאות: הבעיה הפלשתינית כאן. אצלנו. בבית. אנחנו צריכים לטפל בה. לטובתנו. ויפה שעה אחת קודם. הכותב מרצה בכיר במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל ומומחה לזירה הפלשתינית.