גלקסיות נפרדות

ביכורי חרציות

למרות שסוף פברואר, גילתה אשתי בתחילת השבוע, במהלך שיטוטיה בשדות השרון, שדה חרציות פורח, והתלהבה. "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב', פסוק י"ב), הזכירה לי.

חרצית עטוּרה (rysanthemum coronariumch) הנו פרח צהוב ממשפחת המורכבים. כלומר, יש לו קרקפות, המורכבות משני סוגי פרחים. הגוון הצהוב של החרציות הוא זהוב, ופרחי הצינור שלו כהים יותר מפרחי הלשון. לקראת ערב נוטים פרחי ההיקף של הקרקפת כלפי מטה, כמו הצמח. לפעמים ניתן לראות, שהצמח מסתובב מעט, ומכוון את עצמו אל השמש.

החרצית פורחת בארץ, בעיקר בחודשים מארס-אפריל, ופריחתה נמשכת עד מאי במרבדים גדולים, שמקשטים את הנוף, ולפעמים משובצים בהם פרחים אדומים (כמו פרגים), או לבנים (כמו קחוונים). ערבים ודרוזים נוהגים להכין סלט מעלי חרצית, ואפשר לאכול את גבעוליה לפני הפריחה. בדואים מבשלים מעלי הכותרת הצהובים משקה תרופה להורדת חום, להפחתת כאבי הבטן ולהפסקת שלשולים. ב"ע̤שו" מספר מאיר שלו על אשה, שחופפת את שיערה במים, שבישלה בהם חרציות, המקנים לו ניחוח עדין.

מצאו את ההבדלים

במהלך גירוש היהודים מגוש-קטיף בשלהי קיץ 2005, הוקלט בווידאו תת-ניצב ניסו שחם, מפקד כוח המשטרה במקום, שהסית את אנשיו להפעיל אלימות בלתי-חוקית (!) על המתיישבים המסכנים, שרק חלקם התנגדו פאסיבית לגירושם הנפשע מאדמותיהם ומבתיהם. שחם נשפט בדין משמעתי על העבירה החמורה, ונידון רק לנזיפה חמורה בתיקו האישי וקנס של שישה ימי עבודה, שינוכו ממשכורתו. למה? - כי הוא הפעיל אלימות נגד מי שהשלטון שנא, והתנכל לו, בחסות בית המשפט העליון.

נערות ונערים צעירים, שהתנגדו לגירוש מקטיף, נשלחו לכלא, בניגוד לחוק, וזכויותיהם נשללו על-ידי שופטי בג"ץ - מאותה הסיבה. זה לא הפתיע. הדמוקרטיה הישראלית בהנהגת בג"ץ יצאה לחופשה קלה בהפגנות נגד הסכם אוסלו, ושוב - בגירוש מחבל קטיף; והיא נוטה לצאת לחופשה כל אימת שמפירים את זכויות האזרח של אנשי ימין, או של חרדים. כפי שאמר ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה) - זכויות אזרח בעיניהם הם רק של ערבים.

ראו את התנהגות המשטרה בהתנפלות האלימה על דירתה הפרטית של ח"כ טלי גוטליב ובחסית רכבו של ח"כ שמחה רוטמן. המדובר בהפרת חופש התנועה של ח"כים, כדי למנוע מהם להגיע להצבעה, וקצין הכנסת נאלם ונאלם.

להזכירכם - בימי התוהו של ממשלת בנט-לפיד, נעצרה בפתח-תקווה עו"ד דתייה, שלעגה בשלוש מלים להוד רוממותו המופלאה ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, בשבת, והוסעה לחקירה בתחנת משטרה למרות שזה אירע בליל שבת - בגין "הטרדה". המשטרה מסתירה עד היום בפקודת מי נעשה העוול הזה.

עיקוב צמוד אחרי ח"כ; מניעת תנועה של ח"כית, תוך הטרדתה המינית; וחסימת בתי ח"כים אינם הטרדה, כנראה, כיוון שנעשו למי שאינם פריווילגים. או, כפי שנאמר במקורותינו, "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו" (בבא קמא, דף צ"ב, עמ' ב').

תל אביב וירושלים נמצאות בשתי גלקסיות נפרדות כשמטפלת המשטרה בהפגנות. בגירוש מגוש-קטיף נקטה המשטרה אלימות קיצונית נגד המפגינים - כפי שנקטה משטרת ירושלים במחאה על הרג אהוביה סנדק בידי שוטרים ממשטרת יהודה ושומרון, ובהפגנות של חרדים - המכת"זיות לא נחו לרגע, סוסים הודהרו בזדון על המפגינים, ומפגינים הוכו ביד רמה באכזריות מוכוונת. שאלו את פרופ' אריה אלדד - אז רופא וח"כ (!), שהשתתף במחאה על גירוש היהודים מצפון השומרון (בהמשך לגירוש היהודים מגוף קטיף), והוכה על-ידי שוטרים עד שידו יצאה לצמיתות מכלל יכולת לנתח. וכמובן, המדינה לא פיצתה אותו על הפגיעה הקשה בידו. שוב, כמובן, באישור בית המשפט.

על חסימת כבישים (של הימין, כמובן) במהלך הפגנה (של הימין בעת גירוש היהודים מגוש-קטיף, בקיץ 2005) אמר אביר הצדק הידוע אהרן ברק, שידידו קרא לו, שודד-ים משפטי: "חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות... חופש ההפגנה אינו מגן על החופש לעצור את המדינה ולסכן את הפרט ואת הכלל". רבותיי, אנא, אל תתלהבו. זה מראש לא חל על מפגינים מהשמאל.

חצופים

ההתערבות הגסה של הנשיא ג'ו ביידן, של אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה האמריקני, ושל טום ניידס, שגרירם בישראל, בתהליך חקיקת הרפורמה במערכת המשפט מעידה על הנזק החמור למעמד ישראל, שגרמו צמד הריקים נפתלי בנט ויאיר לפיד, בשנה וחצי, שהמדינה הופקרה לשלטונם.

יפה עשה השר עמיחי שיקלי, שהעמיד את האמריקנים על טעותם, וקרא לשגריר ניידס להפעיל את מעצוריו, ולעסוק רק בענייניו. כמוהו עשו סיעת הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו.

אך מתנגדי הממשלה בשלהם, והם ממשיכים להסית בעולם בריש גלי נגד הממשלה, ומעודדים את הגויים להפעיל עיצומים נגד מדינת ישראל - ממש כמו אנשי BDS.

צביעות

ג'ורג' אורוול לא העז להעלות על בדל מחשבתו את הרעיונות היצירתיים של מחוללי ההפגנות נגד הממשלה. העלית והחונטות למיניהן חברו יחד להציל את עצמן, ולשריין את הפריבילגיות, שחמסו לעצמן, והן עושות זאת, כמובן, בשם הדמוקרטיה. תוך כדי ההסתה, הם קוראים לאוליגרכיה המשפטית, דמוקרטיה, וכל ניסיון להחזיר את השלטון לעם, ולאזן מחדש בין רשויות השלטון נקרא, דיקטטורה. זו גרסה חדשה וטרייה של השיחדש.

בשם הדמוקרטיה, מפעילים המפגינים אלימות נגד אמצעי תקשורת, שלא התקרנפו, ונגד כנסים, שאינם מנגנים את מנגינותיהם; וזה אינו חדש. הדמוקרטיה וחופש הביטוי שלהם דומים לבחירת הצבע אצל הנרי פורד, שקבע, שהלקוח יכול לבחור כל צבא למכוניתו, ובתנאי, שיהיה שחור. זהירות: העלית והחונטות יגנו על זכויות-היתר שחמסו בכל מחיר - אפילו במחיר הצתת מלחמת אזרחים, שתחריב את המדינה. משום-מה, זה מזכיר לי את משפט שלמה.

פרשנות עקומה

תא"ל (מיל') רפי נוי היה קצין המבצעים של חטיבה 9 "עודד" בקרבות הגולן במלחמת יום הכיפורים, ועל תפקודו במלחמה עוטר בעיטור המופת. רבים בחטיבה 9, ואני בתוכם, מציינים בהערכה את יצירתיותו המבצעית ואת יכולתו, שהדפו את הסורים מגזרת חושניה. לכן, הופתעתי, שהיה ממארגני גניבת הטנק מהאנדרטה ללוחמים בתל סאקי. הופתעתי עוד יותר, כשהצדיק את מעשיו בראיון בקול ישראל. "המלה 'גנבנו' פשוט לא מתאימה לסיטואציה", הוא אמר. "לקחנו טנק שלא ברשות, מתוך כוונה להחזירו תוך שלושה ימים. תיאורטית, כל אדם יכול לבוא ולגנוב טנק".

נוי מחזיר אותנו לימים הרעים של ה"סחיבות" - מורשת מגונה ביותר, שהותיר לנו הפלמ"ח - וזה מזכיר לי את מורי, תא"ל יואל בן-פורת ע"ה. יואלקה שפט פעם נגָד ביחידתו (כיום - 8200), ש"סחב" כביכול ארגז-כלים. בגזר-דינו החמור ביותר כתב בן-פורת, ואמר לנגד, שארגז-הכלים לא דרש שום עזרה ב"סחיבה" ולא ב"הרמה".

בטירוף של גניבת הטנק השתתף גם סא"ל (מיל') אייל יפה - בן המשפחה המפורסמת, שאורי, אביו, היה מח"ט 9 במלחמת הקוממיות - גם הוא ממארגני המחאה. בראיון לערוץ 13 הודיע יפה, שבכוונתם להמשיך לגרור טנקים מאנדרטות כמחאה. "חבריי נהרגו לידי ואני אח שכול. הטנק שלקחנו ומה שניקח בהמשך - נותנים חוזקה למגילת העצמאות... זוהי מלחמה על הדמוקרטיה, ואנחנו לא נעצור".

ראשית, נדמה לי, שלא רק יפה ונוי השתתפו במלחמת יום הכיפורים. השתתפתי בה וגם במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, ואיני מחציף להתיימר לדבר בשם הלוחמים. שנית, בדמוקרטיה יש שוויון בפני החוק. מעניין מה תעשה לשניים ולחבריהם, גונבי הטנק, מערכת אכיפת החוק. שלישית, אומנם אייל אח שכול, אך עמיר, אחיו הבכור, לא נהרג במלחמת יום הכיפורים, כפי שניתן להסיק מדבריו, אלא בתאונת דרכים בהיותו אל"ם, מח"ט שריון באוגדת סיני, בשנת 1977.

ואני מהרהר - בעקבות ואטסאפ, שקיבלתי מאדם, ידידי - מה השלב הבא בהתפרעות הבריונית? יוציאו ארונות של חללי מלחמות ישראל מקבריהם?!

היהפוך כושי עורו?!

ח"כ רם בן-ברק (יש עתיד) ממשיך להפגין את טיפשותו הבוטה על בימת הכנסת ואת אי-הבנתו בהיסטוריה. הפעם ציין בנימה רצינית ומכובדת, במסגרת התקפותיו הנשנות על החלטת הבוחר לשלוח אותו ואת חבר מרעיו לאופוזיציה, כי גם אדולף היטלר נבחר לקנצלר גרמניה בבחירות דמוקרטיות. אכן, אזהרה ראויה מאוד, אך היא באה מפיו של בור, שמחזיק בתואר שני מאוניברסיטת חיפה.

אני נחרד כל אימת שבזיכרוני עולה, שבן-ברק היה מועמד לראש "המוסד", היה בכיר ב"ממד החמישי", ועמד עד לא מכבר בראש ועדת הכנסת לחוץ ולביטחון. כנראה, משהו השתבש בראשו כשנעצר בכלא קפריסאי.

לשיטת בן-ברק, כנראה, כיוון שהיטלר נשם אוויר, אכל ירקות, שתה מים, וגם נם לפעמים - עלינו להימנע מכך. נראה, שבן-ברק לא שמע עדיין, שמאות ראשי מדינות בדמוקרטיות ברחבי העולם ואצלנו נבחרו משום-מה בבחירות דמוקרטיות, למרות שהוגה הדעות מנהלל קבע אחרי הבחירות בנובמבר, שהרוב אינו קובע.