"מתווה העם" מלבה את היצרים

יש רבים, ניתן לשער, שתמכו כל העת במעורבותו של הנשיא. השינויים שהממשלה הנבחרת מבקשת לקדם במערכת המשפט לא היו, בלשון המעטה, לטעמם. תקוותם הייתה שהוא יצליח לכופף את הרוב שמחנה הימין זכה בו בבחירות. לעומתם, היו גם אחרים - והם אלה שמחוללים, בעיניי, את האנרכיה ברחובותינו - שפסלו מראש כל מתווה של פשרה שהנשיא יציע. גם אלה וגם אלה יכולים להיות עתה מרוצים.

יצחק הרצוג בחר, לעניות דעתי, בדרך שרק מלבה את היצרים. הוא הופך את מדורת המחלוקת לבעירה של ממש. "מתווה העם", כהגדרתו, עשוי לכונן בישראל, למיטב הבנתי, תאוקרטיה משפטית. יכולתם של נבחרי הציבור לשלוט תישלל מהם כמעט לחלוטין.

לא בכדי השמחה כה גדולה במערכת המשפטית. הצעתו של הנשיא הופכת, בפועל, את בית המשפט העליון ביחד עם פרקליטות המדינה, המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה לכל יכולים. על פיהם יישק דבר. נבחרי הציבור יהיו מחויבים לציית להוראות היועמ"ש. השופטים ימשיכו לשלוט בוועדה לבחירת שופטים. האכיפה הבררנית תימשך. הסרבנות תוכר כאקט מחאה לגיטימי, כמו גם, למשל, חסימת כבישים מרכזיים. ראש הממשלה יהיה נתון למרותו של מי שלא נבחר למאומה. מכרזים תפורים יאפשרו לחברים למנות חברים. שיעור ההרשעות בבתי המשפט יגיע לשיא שלא מוכר באף חברה חופשית. תוכנות ריגול יושתלו באין מפריע. לא לילד הזה פיללנו כשהלכנו לבחירות לפני כמה חודשים.

לכן, מראש לא אהבתי את העתקת זירת הדיונים לבית הנשיא. לא נתתי אמון ביכולתו של הרצוג לשמש בתפקיד שהוא נטל לעצמו. קודם כל, משום שלעולם לא אשכח שהנשיא היה, בזמנו, חלק ממחנה אהוד ברק ושהוא הכשיל, ככל שהדברים פורסמו ברבים, את מאמצי המשטרה להגיע לחקר האמת ב"פרשת עמותות הדמה". באותה העת שמר הרצוג על "זכות השתיקה" בשעה שהוא נחקר במשטרה. אין ספק, שזכות זאת, אין יקרה ממנה, אולם כאשר איש ציבור אוחז בה, יש בכך טעם לפגם.

אני גם רוצה להזכיר שהרצוג הקים ביחד עם ציפי ליבני, את "המחנה הציוני". הקמפיין המלוכלך שהשניים האלה ניהלו ייזכר עוד הרבה שנים. באחת: הרצוג לא נתפס בעיניי כדמות שאיננה נטועה עמוק-עמוק בעולם הפוליטי. אין רע בכך - אבל צריך לזכור זאת כשנושאים אליו עיניים. כך או אחרת, לא ראיתי בעין יפה את מצעד המשלחות שפקדו את בית הנשיא. הניסיון לבנות מסלול עוקף כנסת, אין פסול ממנו. אין להתפלא, אפוא, שהוא הוליד פירות באושים.

הרצוג לא נולד מן הים. אביו היה נשיא המדינה. דרכו הייתה תמיד סוגה בשושנים. הוא איננו אשם, כמובן, בייחוס המשפחתי שהוא נהנה ממנו לאורך כל דרכו הפוליטית - אבל אסור להתעלם ממנו. אין גם לפסול את האפשרות שבתום תקופת כהונתו הוא יבקש, לחזור לחיים הפוליטיים; אולי, כמועמד לראשות הממשלה.

בסופו של יום, לא הייתי נסוג מן הרפורמה המוצעת במערכת המשפט. יש להתעלם מכל קולות הנהי והבכי. לא הדאגה לדמוקרטיה מטרידה את המשמיעים אותם.