העם צריך לקבל את היכולת לבחור את השופטים, והוא אמור לעשות זאת באמצעות נציגיו בכנסת. זו אמירה פשוטה, שמקובלת בכל העולם. יש קבוצה בישראל, קטנה ואלימה, שחושבת שלא. שרוצה שבישראל בחירת שופטים תהיה במועדון סגור של חבר שמביא חבר שמביא בן דוד.
בחרתם צד? יופי. עכשיו צריך לאזן. למה לאזן? כדי למנוע השתלטות מוחלטת של בית המשפט על-ידי המערכת הפוליטית ברגע נתון או בתקופת זמן קצרה. יש מלא איזונים כאלה שכבר קיימים כיום.
בואו נתחיל:
1. שופטים ממונים לתקופות זמן ארוכות יותר מכהונה של כנסת אחת. בישראל הם ממונים עד גיל 70, וכך המינוי לא ישמש לאינטרסים פוליטיים קצרי טווח.
2. לא ניתן לפגוע בתנאי השכר שלהם כדי לעודד עזיבה של שופטים. בישראל יש הוראה מפורשת בחוק היסוד שמונעת הורדת שכר לשופטים בלבד.
3. הדחת שופט היא עניין כמעט בלתי אפשרי. הדבר נועד לייצר לכל שופט עצמאות מוגברת. בישראל הקושי להדיח נוצל לרעה הרבה יותר מפעם אחת, ובכל זאת בגלל החשיבות, איש לא הציע להפוך הדחת שופטים לקלה יותר.
4. הוראה מפורשת הקובעת שבביצוע תפקידי השיפוט אין על שופט אלא את מורא הדין. הוראה הקיימת בחוק כמובן.
5. שיפוט משמעתי של שופטים מתבצע על-ידי שופטים בלבד.
יש עוד דוגמאות, אבל אלו בדרך כלל המאפיינים שנדרשים כדי לוודא עצמאות שיפוטית.
כבר בתחילת עבודת החקיקה היו כאלה שהתנגדו ל
עצם הרעיון של מינוי שופטים על-ידי הקואליציה או על-ידי פוליטיקאים. המחלוקת הזו ברורה ומוכרת. חלק מהאנשים בצד השני טוענים את הטענה הזו
בתום לב, בגלל חששות מפוליטיזציה של בחירת השופטים. חלק דווקא רוצים פוליטיזציה, אבל בתנאי שהיא לטובתם. תזהו אותם בקלות. אלו האנשים שלא פצו פה כשאבי ניסנקורן מינה שופטים לבדו יחד עם השופטים בקצב מסחרר. בגלל שאם אתה פוליטיקאי מהצד הנכון, אז מותר לך. הם נגד פוליטיזציה רק כשהימין בשלטון. אבל זו מחלוקת אחת.
סיכום ביניים: יש מחלוקת על עצם הרעיון של מינוי פוליטי של השופטים, אבל אין מחלוקת על כך שלא רוצים לאפשר לקואליציה מסוימת להשתלט לגמרי על בית המשפט.
בהקשר הזה הועלתה הטענה, כבר בהתחלה, שגם אם הקואליציה הנוכחית תכהן את מלוא תקופת כהונתה, היא תוכל למנות רק 4 מתוך 15 שופטים לבית המשפט העליון, וזה רחוק מהשתלטות על בית המשפט.
ואז, בשלב מאוחר יותר, עלתה טענה אחרת - שקואליציה יכולה להגדיל את מספר השופטים בבית המשפט העליון (נניח מ-15 ל-30 שופטים) ואז למרות שהציבור בחר כנסת מתוך הנחה שהיא תבחר שניים שלושה שופטים, היא למעשה תייצר, בחוסר תום לב, השתלטות עויינת על בית המשפט.
זה תרחיש קיצון, שלא עולה באופן ישיר מהחוק, אבל בהחלט אפשרי תיאורטית. כמובן שזו לא הייתה הכוונה של אף אחד, אבל כשמחוקקים חוק כדאי לחשוב גם על האופציות הרחוקות יותר לניצול לרעה. ולכן, בוועדת החוקה סתמנו את הפרצה הזו, וקבענו שהמספר המקסימלי של שופטים שקואליציה נתונה תוכל למנות ללא שיתוף פעולה של האופוזיציה והשופטים יהיה שניים. כך נבטיח אפשרות גיוון, ונמנע סיטואציה של קואליציה אחת שהופכת את כל בית המשפט על ראשו.
הוויכוח סביב הסוגיה הזו ממחיש היטב שלמעשה יש כאן ויכוח בין מי שמעוניין לאפשר לעם להשפיע על הרכב בית המשפט, לבין מי שמעוניין בהמשך שליטה ללא מצרים של קבוצת אליטה קטנה. והקטע הציני בו חבורת תומכי הדיקטטורה קוראים לעצמם "דמוקרטים" זה כבר אורוול במיטבו.
