ביבי יותר מהאפיפיור

בנימין נתניהו במעלה אחת גבוה מן האפיפיור אשר בוותיקן. מאות בשנים טענה הכנסייה כי העומד בראשה הוא "נמנע טעות". לא ייתכן שהוא שוגה. עד שבעידן המודרני, לעתים רחוקות ותחת לחץ כבד, הקתולים מוכנים להודות בדוחק ובמשורה כי יש דברים בגו, יש שגיאות בו.

לא ביבי שלנו. הוא לעולם "נמנע טעות". זה הרגע בו מנהיג הגון ובוטח בעצמו ("חזק" בפי עצמו) חייב לומר: טעיתי בפיטוריו של יואב גלנט. אני חוזר בי. "טעות לעולם חוזרת". אבל ביבי לא בטוח בעצמו ולא הגון, ולפיכך הוא מודיע כי רק דוחה את ההכרעה לגבי עתידו של גלנט בממשלה (זה דווקא נוח לשר הביטחון כי אינו נדרש אפילו לקצה קציה של התנצלות מעוותת).

כאן נכנסת גם השרלטנות לזירה. הכיצד? ביבי מנמק את אי-הדחתו של גלנט ב"החמרת המצב הביטחוני". איני מאמין לו אוטומטית. אם גלנט והרצי הלוי יאשרו שיש החמרה במצב הביטחוני - אאמין. עתה נניח שיש החמרה במצב הביטחוני. אם כן - זה מחייב על אחת כמה וכמה ששר הביטחון ישב על כיסאו לבטח. יותר מבכל יום.

להזכירכם או ליידע את הצעירים, בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים כאשר לוי אשכול גמגם באוזני כל האומה (לא ידע מה פירוש המילה "להסיג" בשידור רדיו) והרמטכ"ל יצחק רבין היה בנבצרות בשל מצב של ערפול - נערכו הפגנות "נשות וינדזור העליזות" שהביאו למרבה המזל את משה דיין לכס שר הביטחון במשרה מלאה, והוא ניהל את ששת הימים בהצלחה מזהירה (זה אינו קשור למה שאירע החל מהיום השביעי).

אם יש החמרה במצב צריך שגלנט יהיה קבוע-שבקבוע יותר מאשר בדרך כלל. אך לא אצל השרלטן המכהן כראש ממשלה. הוא אומר דבר והיפוכו, החמרה ביטחונית ושר ביטחון על תנאי. זה הרגע לקרוא כמו בהפגנה: "בושה"!