ימי סליחות בהארץ

לא בכל יום נדפס אצלינו טור-דעה כה סלחני, כולו מגלה הבנה לתנועה הפלשתינית, כמו המאמר הראשי בהארץ (28.4.23). כותרת המאמר אומרת הרבה: "הניחו לדגל פלשתין", כלומר בנימת תחינה ובקשה נרגשת, מתבקש הקורא להגן אף להניף את דגלו של אש"ף.

עילת התוכן למאמר זה: לפני ימים פשטה המשטרה על סניף מפלגת חד"ש בנצרת והשוטרים החרימו את דגל אש"ף שהונף שם. זו הייתה פעולה על בסיס חוקי באשר הנפת דגל זה מותרת על-פי החוק. לא רק בחוק מסתייע הארץ אלא באזכור הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין אש"ף. במעמד החתימה נראה דגל אש"ף, מוצב גם במעון ראש הממשלה נתניהו. שר הביטחון לשעבר בני גנץ אירח את אבו-מאזן לתה של מנחה בדירתו בראש העין. לאחר אזכורים תכופים של מחווה זו, ספק אם בני גנץ ישוב ויארח בדירתו את אבו-מאזן.

מאמר המערכת הנ"ל מנוסח בנימת סלחנות נרגשת כלפי אש"ף וארגוני-טרור פלשתינים נוספים. אך לא רק גילויי הבנה לתנועה המעודדת רצח של יהודים, אלא גם ציון עובדה מוזרה: "לפחות: דגל פלשתין אינו מאיים על איש", כך נכתב בעיתון.

האמנם? הרי דגלי אש"ף מוצגים ברבים בכל עת שבה נערכת הלוויתו של רוצח פלשתיני שחוסל. ולאחר הלוויתו, מתכבדים האבלים השרויים דווקא בשמחה וזו מסתייעת בכיבודי תקרובת המעודדת קטילתם של יהודים נוספים. את המחוות האלה של הפלשתינים מגדיר הארץ כ"איום פלשתיני שאינו מאיים על איש". יש לקוות שמשפחות שכולות פסחו על קריאת מלים אלה בעיתון. ואם אין איום מן הצד הפלשתיני, מדוע מפכ"ל המשטרה וקציניו חוזרים וממליצים לאזרחים לשאת נשק בכל עת שהם משוטטים מחוץ לביתם? הלוא אין איום, אנו תמהים!.

יתר על כן, העיתון רק ממריץ את היועצת המשפטית לממשלה שתבהיר כי אין מניעה להניף את הדגל באירועים מרכזיים. אירוע המוני, מרכזי, צויין אך לפני ימים: טקס הזיכרון הממלכתי לנפגעי פעולות האיבה. ואין ישראלי שלא מודע למשמעות האמיתית של המילים: "נפגעי פעולות איבה". האם היועמ"שית מעודדת גם את משרד הביטחון להניף כחוק גם בטקס זה את דגל אש"ף, לצד הדגל כחול-לבן? הרי הכל חוקי, חוקי!.

מי שדווקא סייעו להחרמת דגל אש"ף היו מארגני ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. כמה מפגינים הניפו את דגל אש"ף. המארגנים הבינו בחושיהם כי נוכחות דגל זה בהפגנות רק תרחיק מפגינים ולא תקרב. מאז נראות ההפגנות כמו ים של דגלי כחול-לבן. יש להניח כי כמה מפגינים התעצבו על כי נשלל מהם להפגין בחסות הדגל התנועה הפלשתינית. כך מתירה הממלכה להניף את דגל האויב. בהשראת דגל זה נרצחים יהודים, זה הדגל שנאסר על שוטרי ישראל להסירו.