המאבק בעזה: מהי תמונת הנצחון

אחת למספר חדשים מתחדש המאבק בארגוני הטרור בעזה. הדבר קורה ביוזמתם שלהם, נטו. זאת כאשר הם מחליטים שמלאה סאת השתיקה שלהם לנוכח "הטיפול" המיטבי שמעניקה מדינת ישראל לארגוני הטרור בגדה. כאן, כפי שרבים מרגישים, ליד הבית הפרטי שלנו. והנה הם, אחיהם שבעזה, אינם יכולים להבליג יותר. והאש נפתחת... וצה"ל מגיב.

מבצעי הנגד האלה של צה"ל בעזה אכן משתיקים לשעה את מחרחרי "המלחמות הקטנות" הללו, שם ברצועה, אבל רק לשעה. הן פורצות שוב ושוב, לעיתים תדירות, ועמן המחזות שכבר הפכו לשגרה. תיאורים דרמטיים במדיה הישראלית על המצב בעוטף עזה, ראיונות עם תושבים הנמצאים במרוצה למתחם המוגן, וגם, למרבה הצער, ידיעות על נפגעים.

הרוטינה הזו חוזרת על עצמה, כאמור, אחת למספר חדשים. ישראל איננה יכולה לחדול מרדיפתה אחרי מבצעי פעילויות טרור בגדה. הארגונים בעזה אינם יכולים לחדול מהפגנת דאגתם לחבריהם שם, בשטחים הפלשתינים, ומוכיחים זאת על-ידי שיגור רקטות לישראל. האם בהעדר תמונת נצחון חד-משמעית, תמשך הסאגה המדממת הזו עד אין סוף? האומנם? ומהי תמונת הנצחון האמיתי במלחמתנו הבלתי פוסקת עם הפונדמנטליסטים הערביים? ומדוע בכלל נחוצה תמונה זו?

תמונת הנצחון האמיתית, כזו שתהיה לטוטפות בין עיניהם של העזתים, איננה ולא תהיה במתכונת ההתנהלות החשבונאית העקרה, שאנחנו מנהלים במדיה: כך וכך הרוגים להם. כך וכך הרוגים לנו. זו התחשבנות שכמוה כפיסת עיתון לעיטוף דג, אורך חייה עד לבוא הקונה (בעזה) לביתו. שם תזרק לאשפה. לעומתה תמונת הנצחון האמיתית, שלא תמוש במהרה מעיניהם, היא מראה ההריסות הרבות מאוד במרכז העיר. הידיעה על מפקדי הג'יהאד האיסלאמי שהיו כאן, ואינם עוד.

מראה אותם בתים חרבים, שיעמדו בהריסותיהם חדשים ארוכים, כל אלה יבהירו לעזתי העובר ושב מדי יום ביומו במרכז עזה מה משמעות הקרבות ה"קטנים" עם ישראל ומה תוצאותיהם. ההריסות בעזה, הנצבות ללא אומר וללא דברים אל מול עיני העוברים ושבים שם הן הן תמונת הנצחון. לא ההתפלספות המקובלת על מספרי ההרוגים שהם אכן רגישים לה פחות.

אני משוכנע שבארסנל האיומים שישראל העבירה לחמאס יש גם תוספת "אמצעי תיבול", מתאבנים נוספים בשפע (הפסקות חשמל, צמצום כניסת הבאוזרים (דלק) לרצועה, סגירת הגבול לעובדים בישראל, ועוד סנקציות). אולי בשל כך החמאס לא התערב הפעם. אינני יודע. אבל ההריסות יעמדו לנגד עיניהם עוד זמן רב. המחשה ברורה לאשר קרה ולאשר יקרה בעתיד. כל אלה, יותר מכל דיבור כזה או אחר ממחישים לעזתים, ללא אומר וללא מילים מיותרות, מי באמת ניצח ומי באמת הפסיד. זו הייתה, הינה ותהיה, תמונת הנצחון הבלתי נתנת להכחשה ולהתפלספות מיותרת. עצוב מאוד אבל עובדה. זו המנטליות וזה האויב.

ובאשר למדינות מוסלמיות פונדמנטליסטיות הצופות בנו מרחוק ובמיוחד אירן, אין ספק כי גורמים בכירים במשמרות המהפכה באירן ובצבאה הגדול עצמו, לומדים את מהלך מבצע מגן וחץ ואת היכולות שהפגין חיל-האוויר במבצע זה. וכל השבחים לכוחותינו שהטיבו לעשות את המלאכה.