על הקואליציה לפעול בשום שכל

החזק הוא זה שצריך לוותר, בייחוד אם עשה טעויות איומות

מי צריך לוותר, בכמה לוותר, זה עניין למשא-ומתן, ובכל משא-ומתן חייב להיות איזה אביר חזק ובטוח בעצמו אשר עושה את הצעד האחרון, בשום שכל, באחריות. בדרך כלל יהיה זה הצד החזק, בייחוד אם הצד החזק הצית את המדורה בטיפשותו הרבה.

להבדיל בין ציבור המוחים ובין האנרכיסטים

מפלגות האופוזיציה הן בין המוחים, אך קשה לי להאמין שהן בין האנרכיסטים. נשיאת בית המשפט העליון (בנאומיה) היא בין המוחים, אך ודאי אינה בין האנרכיסטים. האנרכיסטים הם אנשים ריקים, חלולים, לא חשוב מה התארים שלהם, רבים מהם כשלו בניסיונותיהם הדמוקרטיים להיות בשלטון, חלקם היו שם אך עפו בבוז, וכעת הם מנסים דרכים אלימות, דיקטטוריות, תוך שהם מרמים את הקהל הרב הבא להפגנות, אשר אינו יודע כלל שהוא מפגין למען הדיקטטורים האלה.

לציבור המוחה יש SAY, השלטון יצר איום, והמוחים דורשים להסירו. צודקים, הוועדה לבחירת שופטים, אשר עלתה לדיון בטמטום יוצא דופן בראשית הרשימה היא סלע המחלוקת, אז מתפשרים על הוועדה לבחירת שופטים, על-אף הנזק לכאורה, ועל אף ה"כניעה" לכאורה.

אסתר חיות איננה אויב. שופטי בית המשפט העליון כולם יחדיו וכל אחד לחוד אינם אויב. גם לי יש ביקורת ענקית עליהם, אך הם בשר מבשרי, הם אינם אויב. אבל הם מרגישים מאוימים, בצדק. כרעם ביום בהיר נחת עליהם להבנתם איום קיומי, כל מה שהם עמלו עליו לאורך השנים נראה כאילו עומד להתפוגג, ואותם חייבים להרגיע, עמם חייבים להתפייס כי השלטון הוא אחד. מותר להתווכח אבל אסור בשום פנים ואופן לגורמי שלטון להכניס גורמים אחרים למגננה קיומית, למלחמה "על החיים ועל המוות" זו דרך בדוקה להתפוררות השלטון.

ומה עם הפורעים, בעיקר אלה שבצמרת המחאה

עם הפורעים, בעיקר אלה שבצמרת המחאה חייבים להמתין, לפחות כלפי חוץ, אלא אם חציית הגבולות תהיה קשה מנשוא. כמובן שהם חייבים להפוך ליעדי המחלקה היהודית בשב"כ כי הם מאוד מסוכנים, אין להם אלוהים, מדובר ברבי אלופים, אלופים, תת-אלופים, ניצבים במשטרה, מפקדי שב"כ ומוסד. אלה אנשים מסוכנים לא רק בשל ההתבטאויות שלהם אלא בשל הקשרים האישיים שלהם בתוך המערכות האלה והידע שלהם על שיטת העבודה של גופי החקירה ואכיפת החוק.

לא, זה לא יהיה מקרתיזם. זו תהיה פעילות מניעתית והתקפית על-מנת להגן על המדינה היהודית/דמוקרטית ועל אזרחיה מהפועלים להחרבתה. ועל-פי פתגם הידוע "כולי ____ ביג'י יומו" גם עמם נבוא חשבון. אם נצליח לבור את הבר מן התבן, להפריד את הענבים הרבים מן הבאושים המועטים, וזאת נעשה רק עם פשרות מדודות עם ההמון התמים, רק עם הרגעת הרוחות בקרב ההמון התמים, רק עם בניית יחסי אמון עם ההמון התמים. רק כך נקרע ממנו את הבררה שממלאת חלקית את צמרתו, רק כך נוכל אולי להשפיע על הבררה לחזור בתשובה, או שניאלץ כולנו לטפל בבררה כפי שמדינה דמוקרטית מטפלת בבררה, בנחישות וברגישות, רגישות גדולה יותר או גדולה פחות תלוי במצב הריקבון של הבררה, ותלוי עד כמה הבררה בכיר.