בג"ץ מצטרף לחגיגת הסבירות

ביום 12.07.23 התפרסם פסק הדין של בג"ץ (6942/19) בעניין כספי הפיקדון של עובדים זרים.

ארבע שנים תמימות המתינו העותרים לפסק הדין הנ"ל של בג"ץ, והנה פתאום, לפני יומיים כאמור, נחת פסק הדין על שולחנו של הציבור, שנתון בעצם הימים האלה במאבק עקוב מדם (תרתי משמע) על גורלה של עילת הסבירות.

ובהקשר זה יובהר: חלק ניכר מפסק הדין עוסק במה שבג"ץ מכנה מבחן המידתיות "במובן הצר", שאינו אלא מבחן הסבירות - כפי ששופטי בג"ץ עצמם מבהירים בפסק הדין.

פסק הדין הוכרע ברוב של שישה שופטים שתמכו בפסילה של דבר החקיקה הרלוונטי מטעמי העדר מידתיות במובן הצר - כלומר מטעמי העדר סבירות, וזאת - כנגד עמדת המיעוט של השופט נעם סולברג ששלל את עמדת הרוב בעניין זה.

כיוון שהשופט סולברג הוא האילן הגבוה שבו נתלה ח"כ שמחה רוטמן בשללו את עילת הסבירות, נצטט כאן משפטים אחדים מפסק הדין של השופט סולברג - להלן הדברים:

• 
  "אבקש להביע הסתייגות מן המגמה המסתמנת בפסיקה, המעניקה משקל הולך וגדל למבחן המשנה השלישי של המידתיות. כפי שציינתי זה לא מכבר: בפסיקה ניתן להבחין במגמה ברורה, של העברת עיקר כובד המשקל למבחן המשנה השלישי - מידתיות 'במובן הצר'. על הסתייגותי ממגמה זו, בעיקר בשל האופי הערכי הטמון במבחן המשנה השלישי, ועל המשקל הלא-מידתי שניתן למבחן המידתיות במובן הצר (שאינו אלא גרסה נוספת של עילת הסבירות המהותית)' - הערתי בכמה מקומות. דומני, כי מבחן המידתיות 'במובן הצר', הוא 'מבחן קשה ליישום... מבחן זה הוא בעל אופי ערכי מובהק. כה מושרש הוא ההיבט הערכי של מבחן זה, עד שדבק בו הכינוי 'מבחן המידתיות 'במובנו הערכי'. בתמצית אציין, כי ישום מבחן 'המידתיות במובן הצר', לא כל שכן הרחבת השימוש בו, עלול לעורר את כל אותם קשיים שבהם לוקה עילת הסבירות המהותית... "המשפט החוקתי שלנו אינו מכריע בשאלה כיצד ראוי להתנהל הליך חקיקה אידיאלי, ובית המשפט אינו בוחן האם תוצר ההליך הזה הוא תוצר אידיאלי. מקומן של הכרעות חברתיות הוא בידי המחוקק, ובית המשפט מכיר ומכבד את כללי המשחק הפוליטי. בית המשפט בוחן את הליכי החקיקה בריסון רב, ואינו מתערב אם לא נפל פגם היורד לשורשו של ההליך. את התוצר החקיקתי הוא בוחן לפי חוקי היסוד ובהתאם לפסקת ההגבלה, אך בשום אופן אין הוא בוחן את ענייניות החוק ואת סבירותו".
  

עד כאן הציטוט.

אכן, פסק הדין עוסק בסבירותו של דבר חקיקה, ואילו ח"כ רוטמן מבקש להחיל את ההלכה של השופט סולברג גם על החלטות מינהליות. אבל דומה, שח"כ רוטמן יקפוץ על דבריו אלה של השופט סולברג בפסק הדין כמוצא שלל רב מאד, וזאת - בעיקר עקב המטען הערכי שהשופט סולברג מייחס לעילת הסבירות ולקשיים ביישומה.

נשאלת אפוא השאלה, כיצד קרה שפסק הדין, שהעותרים המתינו לו כאמור ארבע שנים תמימות - פורסם דווקא בימים הרי גורל אלה, שבהם מבקש ח"כ רוטמן להשלים את הליך החקיקה של ביטול עילת הסבירות?

אם יספרו לי שפסק הדין פורסם - דווקא עכשיו - בלחצו של השופט סולברג - לא אפול מן הכיסא.