גלי האנטישמיות ששוטפים כעת את כל העולם, זאת בעקבות המלחמה, מביאים עימם פוטנציאל בלתי נדלה לעלייה גדולה למדינת ישראל מכל התפוצות, כולל מדינות רווחה מערביות דוגמת ארצות הברית, קנדה, בריטניה, צרפת ואוסטרליה.
נכון להיום מתגוררים בתפוצות כ-8 מיליון יהודים, מספר דומה לאלה המתגוררים במדינת ישראל, כך שכל אחוז מהמספר הזה מהווה כ-80 אלף עולים פוטנציאלים מדי שנה בשנה ולתחושתי מספר זה עשוי אף להיות גדול עוד יותר.
ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת כי שני האירועים הקודמים של עלייה המונית תרמו לצמיחת כלכלת ישראל באופן משמעותי ביותר, זאת כולל ענף הבנייה ושוק הדיור. העלייה הגדולה של שנות ה-50 ותחילת ה-60 שמנתה כמיליון ורבע בני אדם, כפליים יותר מאוכלוסיית ישראל עם קום המדינה, היה לה חלק דרמטי מאין כמותו בקידום מאות אלפי יחידות דיור ובהקמתן של עשרות ערים חדשות.
העלייה הגדולה של שנות ה-90, שמנתה כמיליון בני אדם, רובם הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר, הוציאה את המשק הישראלי ממיתון בו היה במהלך שנות ה-80 והביאה לצמיחה חסרת תקדים, זאת כולל בנייה של כ-100 אלף יחידות דיור בקרוב מדי שנה.
סוד ההצלחה של קליטת עליית שנות ה-90 ובמיוחד היכולת להמריא מכ-20 אלף יחידות דיור לשנה ל-100 אלף בקירוב, הייתה פעולה אחת מבריקה של שר הבינוי והשיכון דאז,
אריאל שרון, שהעניק לקבלנים ערבויות ממשלה לרכישת כל הדירות, אם חלילה לא ימכרו.
ובמילים אחרות: אם חפצים אנו לקלוט כהלכה את מאות אלפי העולים שיגיעו אלינו במהלך העשור הקרוב, שומה עלינו להגדיל באופן משמעותי את התחלות הבנייה לכ-120-100 אלף לשנה (זאת לעומת פחות מ-40 אלף כיום) ולשם השגת היעד הזה שומה על הממשלה להעניק תמריצים לקבלנים, בדיוק כפי שאריק שרון עשה בשנות ה-90.
כדי שהקבלנים יחושו מראש שהפרויקט שהם מקדמים יהיה רווחי, הצעתי היא להעניק להם 100 אלף שקלים עבור כל דירה חדשה שתבנה. אומנם יהיה מדובר בהוצאה ממשלתית לא מבוטלת, אולם התמורה עבורה תהא בסופו של דבר גבוהה פי כמה וכמה לא רק עבור הקבלנים, אלא עבור ענף הבנייה והמשק הישראלי כולו.
בד בבד יש לשקול איך לתמרץ במקביל גם את הרשויות המקומיות שנכון להיום מעדיפות קידום פרויקטים של נדל"ן עסקי (משרדים, מסחר) זאת משום שהארנונה עבורם גבוהה פי 3 ויותר לעומת הארנונה למגורים. עובדה זו גרמה במהלך השנים האחרונות לעודף בנייה של מיליוני מ"ר נדל"ן עסקי, זאת לעומת מחסור קריטי בנדל"ן למגורים.
כך או אחרת, אני רואה באתגר קליטת המוני העולים החדשים יעד לאומי, ציוני, חברתי, כלכלי ולא פחות מכך, יעד חשוב מאין כמותו לאישוש ושיקום ענף הבנייה כדי לעלות אותו על הפסים, ובמיוחד בעת הזאת!
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
