יהרג ואל יעבור

השר חילי טרופר הוא בין אישי הציבור המעטים שאני רוחש להם אמון. אך הלילה, במהלך ראיונו עם יונית לוי בערוץ-12, התרשמתי כי אפילו הוא אינו רוחש אמון לעצמו. בני גנץ, לפי טרופר, רוצה/לא רוצה להיות בממשלה זמן קצר/זמן ארוך, ואלוהים אדירים - מה עושים עם חוק הגיוס המושחת שמציע הליכוד כדי להונות את העם בישראל ולהשאיר את החרדים בלי מדים ועם קופת המדינה?

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן - יציבים בעמדתם - כבר הבהירו כי המשך האפרטהייד שמנהיגה ממשלתו של בנימין נתניהו לטובת החרדים אינו מקובל עליהם. אך עתה, לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים.¹

מאז יצאה המחאה לרשות הרבים השתתפתי ביותר מ-120 הפגנות ואיני מצטער ומתחרט אפילו על אחת מהן. אך יותר מכל אספר בגאווה לניניי על הלילה ההוא לפני כשנה עת רעייתי דנה ואני ישבנו לארוחת ערב עם חברים ולפתע נודע כי ביבי פיטר את שר הביטחון יואב גלנט, וכולנו פרצנו ודהרנו לצומת קפלן להפגנה ספונטנית, בלתי מתוכננת, ובלמנו את הטירוף הפוליטי של הדיקטטור המכוער.

בלי לעסוק ברגע זה בשאלות הקשות שממתינות עדיין לצמרת המדינית והביטחונית, וגלנט בין באיה, אפשר להעיד עליו כי מאז ועד עתה נהג שר הביטחון במקבץ של נושאים לאומיים כשורה. האינטרס הלאומי לפני האחרים אף שיש גם כאלה.

הדוגמה הבולטת היא התנגדותו לחוק הסחיטה החרדי. יש לו תמיכה גם בליכוד. לא כל שרי המפלגה נסעו בעיצומה של המלחמה ל"יאסו" (מה זה?) ביוון, ולא כולם סולקו על-ידי מפקד גדודם משירות במילואים בגלל דיווח החשוד כמנוגד לאמת. קום ושבה שבייך, יואב גלנט, ועשה זאת קודם כל בחצר של מרכז הליכוד.