יום חשבון נפש

את צום יום י"ז בתמוז, יום פריצת חומות ירושלים לאחר שלוש שנות מצור, העברתי בקריאה בספר התנ"ך ובספרות הקשורה בספר התנ"ך. אודה, שלא הקפדתי על כל הוראות הצום, אך היום הוקדש כאמור לקריאת ספרות מקראית. ההתחלה התמקדה ממושכות בספר ירמיהו פרק ל"ח, שכבר בפסוק הראשון נתקלתי בשרים מתלהמים היוצאים באלימות מילולית בוטה נגד העוצמה המוסרית והדתית של ירמיהו, שנקט עמדה פוליטית שונה, כשהוא נאמן לגישה, שמלחמה זו עלולה להביא לחורבן.

האלימות המילולית נגד ירמיהו עברה מהר מאוד לאלימות פיזית קשה. ירמיהו הוכתם כמי שמרפה את ידי הלוחמים בקריאותיו להפסקת המלחמה נגד המעצמה הבבלית. הכתמה זו עלתה לנביא ירמיהו בסבל רב. הוא הושלך למהפכת, לבור, ובבור אין אפילו מים. האלימות המילולית נגד ירמיהו המתנגד למלחמה נושבת בממשלת ישראל. למרבה הכאב, יש לה תומכים רבים מאוד בציבוריות הישראלית.

צר לי, שההיסטוריה הוכיחה, כי ירמיהו הנביא צדק. ניתן היה למנוע את האירוע הקשה מנשוא - חורבן הבית הלאומי הראשון, אם היו מקשיבים לירמיהו ולא להתלהמות השרים, שהניעו את המלכים יהויקים וצדקיהו לנהל מלחמה אובדנית נגד בבל, שהסתיימה בחורבן הבית בשנת 586 לפנה"ס.

לא יכולתי לסור לרגע מהקבלה לחיינו. בבל, שהיא סמל של רשע, ורומא, שגם היא סמל של רשע, אנשי הרוח כמו ירמיהו בתקופת בבל ויוחנן בן זכאי בתקופת רומא מתוך פיכחון מדיני ביקשו להפסיק את המלחמה נגד מעצמות הרשע, שעלולות להביא אסון. כך גם היום אירן, שהיא סמל של רשע, וגרורותיה שהרשע מוטבע בהן. אנשי רוח רבים קוראים למען החיים לא לנהל מלחמה רב חזיתית כדי שלא נגיע ליום י"ז בתמוז. הם ממשיכי דרכם של ירמיהו ערב 586 לפנה"ס ויוחנן בן זכאי ערב 70 לספירה.

אהבתי לספר התנ"ך קיבלה ממד משמעותי ערכי יותר אחרי שביום י"ז בתמוז הקדשתי שעות רבות לקריאה חוזרת ונשנית של קטעים מספרו של מאיר שלו "בעקבות התנ"ך". נפשי נקשרה בנדבכים הקיומיים של העולם המקראי, שנשמתם נשמה זכה וטהורה עדויה בפנינים של ערכיות מוסרית נקייה. מתוך אותה אהבה לספר התנ"ך, אני מתייסר וכואב עת אני נמצא בתוך קהל, שבערב שבת שר בהתלהבות רבה ובקולי קולות את ביטויי הערצה והערכה לאחד מגיבורי הספר במילות השיר העממי "דוד מלך ישראל חי וקיים",

מתוך האהבה לספר התנ"ך, אני כואב את עוצמת התהומיות בין אישיותו של מלך בישראל, לו אנחנו מייחסים את התהילה בשירה העממית שלנו, ובין ראייתו אישה במערומיה רוחצת על הגג והוא כופה עצמו עליה. הוא נותן את מלוא הפורקן ליצריים מיניים בבהמיות מגעילה. מדובר באשת איש, באשת גנרל בעל עמדה בצבאו, הנמצא בחזית הצבאית הלוחמת את מלחמות ישראל בעבר הירדן המזרחי ודוד מלך בישראל, לו אנחנו סוגדים בשירה - "דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם" - זה דוד המלך, השוכב עם אשת איש, ודואג במתן פקודה צבאית שהבעל לא ישוב משדה הקרב אחרי שיוצב בחזית במקום ממנו לו חוזרים חיים.... וכך נסללת הדרך למלך לקחתה לאשת איש.

יום י"ז בתמוז הוא בשבילי יום חשבון נפש, יום בו אנחנו נדרשים להשמיע קול להשתית במדינתנו חברה, שאדני נדבכי הקיומיות שלה הם מוסריים ולא סגידה לכוחנות ללא כל הבנה שיש מגבלות לכוח, ולא סגידה למלחמות, שעלולות להביא לחורבן היש הנפלא שבנינו כאן ב-76 שנות קיומה של מדינת ישראל.