תחושת דז'ה וו

תגובות לביקורת שלי על דונלד טראמפ מעוררות תחושת דז'ה וו. המגיבים, תומכי טראמפ, לא מתווכחים עם העובדות הברורות - האיש נרקיסיסט הזוי. הם טוענים שהוא עדיף על החלופות. איפה כבר נתקלנו בזה? מה מקור תחושת הדז'ה וו?

אהה, כמובן! כבר שנים שרבים, ואני ביניהם, טוענים שנתניהו הוא אסון למדינת ישראל, והמגיבים תומכי נתניהו, לא ממש התווכחו עם הביקורת, רק טענו שוב ושוב שהוא עדיף על החלופות. ובכן, נדמה לי שהיום ברור לחלוטין, לפחות לכל מי שיש חצי מוח מתפקד, שאם יאיר לפיד, או בני גנץ, או נפתלי בנט, או חתול רחוב, היו עכשיו בתפקיד ראש הממשלה במקום נתניהו מצבינו היה הרבה יותר טוב.

כן, כמובן שיש מקום לבקר את האחרים, ולא חסכתי מהם ביקורת (אולי את החתול פספסתי), אבל כמו שתמיד הסבירו לנו הביביסטים - בוחרים בין חלופות - והחלופה של נתניהו היא אסון. האיש משמיד את מדינת ישראל.

וחזרה לטראמפ. הרי הקורלציה בין תומכי ביבי בעבר (והאווילים הגמורים שעדיין תומכים בו) והתמיכה בטראמפ אינה מקרית. אבל טראמפ, גם לשיטתם של המאמינים שתמיכה בישראל זה תמיכה בהתנחלויות ובהמשך המלחמה, יהיה רע למדינת ישראל. האיש קטנוני, נקמן, לא אמין, וכפי הנראה די סנילי. בהנחה שהאריס לא תהיה מאוד שונה מביידן, היא בוודאי עדיפה למדינת ישראל.

יתרה מזו, האינטרס ארוך הטווח שלנו, אזרחי ישראל, הוא ארצות הברית חזקה. ככל שאני לא מתלהב יותר מידי מהאריס, טראמפ יכול לעשות לארה"ב נזק אדיר. כן, ביביסטים/טראמפיסטים יקרים, בוחרים בין חלופות, והחלופות החביבות עליכן הן הגרועות יותר.