טראמפ מול העולם וישראל: יותר שאלות מאשר תשובות

עדיין, לצד הבהרה מאלו רכיבים של תפיסת העולם הקיימת הוא סולד, טראמפ אינו מחזיק בתפיסת עולם סדורה משלו. כפי שטוען יועצו לשעבר לביטחון לאומי, רוברט או'בריאן, הוא נשמע ל"אינסטינקטים שלו ולעקרונות אמריקנים מסורתיים, העמוקים יותר מהתפיסות הגלובליסטיות של העשורים האחרונים". בהקשר זה נזכיר שלפני מלחמת העולם השנייה, ארה"ב תפסה את עצמה במשך שנים רבות כמי שאינה אחראית לנעשה ב"עולם הישן".

לגבי הקשר בין טראמפ למערכת הבינלאומית, העדר עקרון מארגן מותיר יותר שאלות מאשר תשובות ובפרט בעת הנוכחית, החווה התעצמות מוגברת של תחרות בין-מעצמתית. המרחב שבו סביר שיתבטאו האינסטינקטים הפופוליסטיים של טראמפ באופן המובהק ביותר, הוא מערך הבריתות של ארה"ב, בעיקר מול בעלות בריתה האירופיות, ובסוגיית המלחמה באוקראינה.

טראמפ התלונן זה מכבר על "הטרמפיסטים", שאינם "משלמים את חלקם", ודרש בתוקף שכל מדינות נאט"ו יעמדו בהתחייבויותיהן להפריש 2% מהתמ"ג שלהן להוצאות ביטחון. הוא איים בהזדמנויות רבות, כי יוציא את ארה"ב מנאט"ו, ובקדנציה השנייה שלו עשויות להתעורר מתיחויות רבה יותר בשורות הברית. בנוגע לאוקראינה, טראמפ דיבר על רצונו בסיום המלחמה ומתח ביקורת על התמיכה הכספית האמריקנית המשמעותית בקייב. לאור זאת, סביר להניח שטראמפ יצמצם באופן דרסטי את הסיוע האמריקני לאוקראינה ויתמוך בוויתורים אוקראיניים משמעותיים לרוסיה.

סין צפויה להיות מקור דאגה מרכזי לטראמפ. אם הדוגלים במתן קדימות לאסיה בסדר היום של וושינגטון ייבחרו לתפקידי מפתח בממשל, סביר שהמזרח התיכון יידחק הצידה לטובת מזרח אסיה וההתמודדות הישירה מול סין. לחלופין, אם אנשי המפתח שימונו יהיו התופסים את האתגר שמציבה סין כקשור לסכסוכים אחרים, לרבות לסוגיית אירן, אזי ישראל והמזרח התיכון עשויים להישאר זירה מרכזית לתשומת הלב והמשאבים האמריקנים.

כהונתו הראשונה של טראמפ עמדה בסימן יחסי תמיכה הדוקים עם ישראל ומדינות המפרץ, במיוחד סעודיה ואיחוד האמירויות, שהגיעה לשיאה בהסכמי אברהם. תמיכת טראמפ בישראל כללה הכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, פרישה מהסכם הגרעין עם אירן, והתנקשות במפקד כוח קודס, קאסם סולימאני. על-רקע זה, אין פלא שסקרים שנערכו לפני הבחירות העלו שרוב הישראלים מעדיפים את טראמפ על קאמלה האריס.

ניתן לצפות, כי טראמפ יחריף את הרטוריקה שנוקט הבית הלבן כלפי טהרן ויחדש הטלת סנקציות כלכליות משמעותיות. בנוסף, הוא עשוי להורות על שימוש בכוח צבאי נגד דמויות אירניות המעורבות בפעילות טרור ברחבי המזרח התיכון.

עם זאת, ממשל טראמפ יימנע ככל הניתן מלפעול צבאית נגד היכולות הגרעיניות של אירן, מחשש למעורבות אמריקנית במלחמה חדשה במזרח התיכון. גם התמיכה שהביע טראמפ בחודשים האחרונים בפעולות הצבאיות הישראליות נגד טהרן, לא בהכרח תישאר בתוקף בעת כהונתו, כאשר השלכותיהן עלולות להוות אתגר גם לארה"ב בהנהגתו.

לנוכח סבירות נמוכה לפעולה אמריקנית ישירה נגד תוכנית הגרעין האירנית, יישארו בידי טראמפ שני אמצעים להתמודדות עם שאיפותיה הגרעיניות של טהרן: סנקציות כלכליות, שיעילותן בעצירת תוכנית הגרעין מוגבלת, ומו"מ להסכם גרעין מחודש. לפיכך, למרות הזלזול הגלוי שלו במשטר האירני, טראמפ עשוי לפתוח במו"מ עם טהרן - מהלך שבעבר הוא תמך בו בגלוי, בטענה שביכולתו להגיע עם אירן להסכם טוב מזה שגיבש ממשל אובמה ב-2015. מזגו של טראמפ ויחסיו עם ההנהגה הישראלית הנוכחית צפויים להקשות על ממשלת ישראל להתנגד פומבית למו"מ כזה, בדומה לניסיון למנוע את הסכם הגרעין המקורי עם אירן.

אשר לישראל, הפכפכותו המדינית של טראמפ מעלה גם בהקשר זה שאלות רבות. הסוגיה הדחופה ביותר היא המלחמה המתמשכת מול ציר ההתנגדות בהובלת אירן בלבנון וברצועת עזה. טראמפ הביע את רצונו שהמלחמה בעזה תסתיים עוד לפני כניסתו לתפקיד ב-20 בינואר, אך לא פירט בפומבי את חזונו ליום שאחרי.

אם העבר מלמד אותנו על כוונותיו, ספק רב אם טראמפ יגביל את הסיוע הצבאי האמריקני לישראל כדי לרסן אותה. אולם, בהתחשב בתמיכתו בהסכמי אברהם וב"עסקת המאה" עם הפלשתינים (2020), קיימת אפשרות ברורה שממשלו יתמוך בגרסה כלשהי של פתרון שתי מדינות (ייתכן שכזה הכולל היתר לסיפוח שטח נרחב ביהודה ושומרון לישראל). אם סעודיה תסכים לכך, ייתכן שתתגבש תמיכה סעודית וערבית רחבה בשיקום רצועת עזה, לרפורמות ברשות הפלשתינית ולחתימה על הסכמי הגנה בין ארה"ב לבין ישראל וסעודיה.

לעומת זאת, לאור העובדה שחלק מיועציו של טראמפ וממשלת ישראל הצהירו שאינם רואים בסכסוך הישראלי-פלשתיני את המפתח ליציבות אזורית, טראמפ עשוי להימנע מליצור חיבור בין התקדמות לפתרון שתי המדינות לבין הרחבת הסכמי אברהם. מנגד, לנוכח ההתעקשות של סעודיה על כך שמהלכי נורמליזציה עם ישראל יכללו התחייבות ישראלית לאופק מדיני לפלשתינים, סירוב ישראלי לכך עשוי לסכל את המאמצים לקדם הסכם אזורי חדש. לבסוף, טראמפ ככל הנראה ילחץ על בעלות ברית למנוע חקירות בינלאומיות נגד מנהיגים וחיילים ישראלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

שני נושאים מרכזיים על סדר היום הישראלי יושפעו מכניסתו של טראמפ לבית הלבן: היחס האמריקני לפוליטיקה הפנימית בישראל והסיוע האמריקני לישראל. בכל הנוגע לפוליטיקה הישראלית, התנגדות ממשל ביידן למהפכה המשפטית הייתה בין הגורמים שריסנו את מאמציה של ממשלת ישראל לעצב מחדש את המשטר החוקתי במדינה. טראמפ, לעומת זאת, צפוי להיות הרבה יותר אוהד מאשר ביידן למהלכים שמעוניינת הממשלה לקדם בהקשר זה.

לגבי הסיוע האמריקני, תמיכתו עקרונית של טראמפ בישראל - אין פירושה בהכרח תמיכה חומרית. טראמפ מתנגד עקבי לסיוע חוץ אמריקני ברחבי העולם ודוגל בהמרת מענקים להלוואות, שמדינות יצטרכו להחזיר. יישום עמדה זו ביחס לישראל עשוי להוות אתגר כבד משקל בתקופה שהוצאות הביטחון של ישראל עתידות להאמיר ואיתן ההסתמכות על הסיוע הצבאי האמריקני, ובפרט לקראת המו"מ על מזכר הסיוע הביטחוני הבא במהלך כהונתו של טראמפ.

• על ישראל לשאוף לשמור על תמיכה דו-מפלגתית בקונגרס. קולות הדמוקרטים בקונגרס יהיו קריטיים לאישור מזכר הסיוע הביטחוני הבא ולאישור הרכיב האמריקני בכל הסכם ישראלי-סעודי. לפיכך, על ישראל להשקיע מאמצים בשימור מערכות היחסים עם מחוקקים דמוקרטיים ובצמצום פערים קיימים מולם.

• במקרה של הפניית מוקד הקשב האמריקני לסין/האזור האינדו-פסיפי, על ישראל להוכיח את ערכה כבעלת ברית ושותפה אסטרטגית של ארה"ב, גם בזמן שוושינגטון מעבירה יותר משאבים מזרחה. הגברת השילוב האזורי של ישראל יהיה רכיב בהוכחת ערכיותה של ישראל להתמודדות האמריקנית עם סין ובעלות בריתה במזרח התיכון.

• במקרה של מגעים לקראת גיבוש הסכם גרעין מחודש בין אירן למעצמות, ישראל צריכה לפעול עם הממשל האמריקני ולא להתנגד לו בגלוי, כדי לשפר את הסיכויים שהסכם שיושג יתרום לאינטרסים שלה.