הדהוד מישראל להאג

אחרי שחיזבאללה שיגר כטב"ם מדויק לעבר ביתו של ראש הממשלה בקיסריה, חיקה אותו איזה תא"ל לשעברניק, כאשר שיגר כעבור כמה ימים פצצות תאורה לעבר אותה מטרה. השנאה הפנימית עלתה מדרגה מסוכנת. הקפלניסטים החריפו אמצעיהם. אחד מדובריהם הרחיק לכת כששיחרר לחלל האוויר פצצה מילולית: "זהו ציד מכשפות על אירוע איזוטרי שנופח".

הלחימה בשבע חזיתות נגד ישראל, מסתבר, לא סייעה להפיג את השסעים בתוכנו, כאשר כולנו - ימין ושמאל - נמצאים באותה סירה תחת איום ברור להשמדתנו. ישנן לפחות שתי סיבות שלכאורה אמורות היו להגביר את אחדותנו הפנימית מול האויב המשותף. האחת היא האנטישמיות הנאצית שגואה בכלי התקשורת הערביים. השנייה - החלטת בית הדין לאי-צדק בהאג לעצור את בנימין נתניהו ויואב גלנט על "פשעי מלחמה".

האנטישמיות האיסלאמית איננה עניין חדש. היא הולכת ומחריפה, בד-בבד עם המלחמה המתמשכת. דוגמאות אינן חסרות. ב-21 בספטמבר נשא מנהיג אירן, עלי חאמנאי, עוד אחד מנאומיו הארסיים, שבו קרא למוסלמים "להסיר את המשטר הציוני", אותו תיאר כ"גידול סרטני מרושע", ודרש שמדינות איסלאמיות ינתקו את קשריהן הכלכליים והפוליטיים עם ישראל כצעד הראשון במאבק נגד "הכנופיה הטרוריסטית השולטת בפלשתין"...

"המשטר הציוני מבצע פשעים ללא בושה, ללא הסתרה. בעזה בצורה אחת, בגדה המערבית בצורה אחרת, בלבנון ובסוריה בצורה אחרת. בפלשתין הם לא הצליחו לפגוע בלוחמים ולכן את זעמם הטיפשי והמרושע הם מפנים כלפי ילדים קטנים, חולים בבתי-חולים ותלמידים צעירים בבתי-ספר".

אירן כידוע היא המנוע האידאולוגי והכוחני מאחורי אירגוני הרצח חיזבאללה וחמאס. אבל לא רק היא. בקטר היומון הממסדי "אל-שרק" פירסם ב-24 באוקטובר מאמר, שבו נאמר כי הציונים והיהודים הינם "בוגדניים ומושחתים", מתאפיינים "בכל זוהמה, נבזות ושפלות", כינה אותם "עטלפי הלילה, שטני הגיהינום מוצצי הדם של העמים" ו"אנשי טינה וקנאה חסרי תקנה".

הנה פיסקה אופיינית: "העולם כולו עד לאכזריות והברבריות הציונית שאנו חווים היום על אדמת עזה היקרה ועל כל שעל מאדמת פלשתין המבורכת, ובכלל זה ייהוד, רצח בכוונה תחילה, על כל צורותיו, הנתמך בידי מי שמתיימרים להיות הומניים. אפילו בעלי החיים והחרקים לא נחלצו בשלום מידי מנהיגים ציוניים כנופיות ברבריות משוללות כל אנושיות וכלבים משחרים לטרף שאין להם בשום אופן חלק בעולם הבא"...

בעקבות חיסול הארכי-טרוריסט יחיא סינוואר פירסמו עיתונים מצרים ממסדיים מאמרים בשבחו, הציגוהו כ"סמל המאבק", "מנהיג היסטורי" ו"גיבור אמיץ", שירה את יריית הפתיחה "במערכה לשחרור פלשתין". לדברי הכותבים, "דמותו של סינוואר תמשיך להאיר את דרכה של ההתנגדות וצפויים להופיע עוד מיליוני סינווארים חזקים ממנו, עד שפלשתין תשוחרר".

לדאבון הלב, מעט מאזרחי ישראל נחשפים לגל אנטישמי זה, שמניע את הלוחמנות האיסלאמית, ומשמעו שרק עוצמתנו בשדה הקרב תוכל לה. שנאה תהומית שעשויה היתה, לכאורה, להגביר בתוכנו את ההבנה כי רק באחדות מול מבקשי נפשנו נוכל להם. שנאה שבית-הדין בהאג, בלב אירופה, מהדהד אותה.

כולנו זועזענו מהפסיקה ה"בינלאומית" נגד ראש הממשלה, שהיא למעשה נגד המדינה היהודית כולה, בניסיון להכתימה ולבודדה. לרגע התייצבו גם ראשי האופוזיציה נגד האג. לרגע נדמה היה שהיא תאחד אותנו, אך לא. אחרי התדהמה הראשונה, החלו גם בתוכנו פרשנים רבים, להסביר את "אחריות" הממשלה ושריה למה שנקבע בהאג - ימים ספורים לאחר הפוגרום באמסטרדם שבוצע באוהדי מכבי תל אביב - ולהצדיק את החשוד המיני כרים חאן וחבר מרעיו.

כדברי "מסבירה" אחת: "הקהילה הבינלאומית איבדה את האמון בדמוקרטיה הישראלית. ניתן היה לתקן את הכשל אילו הייתה קמה ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה ועצמאית". עד כדי כך אין מבינים בחוגים "נאורים" אצלנו את שורשי האנטישמית העזה במערב, כפי שהיא מתעצמת בארצות ערב, בלי בית דין בינלאומי שייצא נגדה.

את הקו האוטו-אנטישמי מוביל עיתון הארץ. העובדה שמו"לו חזר בו במקצת כשכינה את הטרוריסטים "לוחמי חופש", לא הפיגה את הרוח הפרו-פלשתינית הנושבת מרוב עמודי העיתון. מאמר המערכת של הארץ נותן רוח גבית לפסיקה האנטישמית: "ישראל פועלת בעזה באותן שיטות שמתארים צווי המעצר... המיטה הרג המוני, גירוש וחורבן על רצועת עזה".

אז מה כי נלין על בית-הדין האנטישמי, כאשר עיתון עברי קובע, שמה שקרה בהאג זוהי "הפללה עצמית"? איפה בית-דין בינלאומי, שיזכיר את פשעי 7 באוקטובר, את טבח 1,200 הישראלים, את המתקפות על ישראל משבע חזיתות, את 101 החטופים? ואולם את שאלת השאלות עלינו להפנות כלפי עצמנו: לנוכח כל זאת, האם לא הגיעה שעת ההתלכדות מול מבקשי נפשנו גם על אדמת אירופה?