את השנוא עליך אל תעשה לחברך

את השנוא עליך אל תעשה לחברך. אימרה שמיוחסת להילל הזקן ודומה שהיא תקפה יותר מכל גם היום. הפרשנות שלי פשוטה - יש באמירה הזאת כללי משחק ברורים ומובנים. במקום לדבר גבוהה גבוהה אנחנו מתבקשים לחשוב מה אנחנו מוכנים לאמץ ככללים שנוחים לנו לפני שאנחנו מכתיבים לאחר את הכללים שלנו ואולי אף יותר מכך להבין שעדיף לחפש תקשורת ודיאלוג, ובפירוש אין הכוונה שכדי לייצר תקשורת אני מציע לוותר על האישי.

למה נזכרתי בהילל הזקן? אני מתבונן בידיעות הזורמות מהמלחמה האינסופית שהתקבלה בציבור כהכרח. מתבונן בעזה, בלבנון וכעת בסוריה. לרגע נבין מה קורה שם בשכנתנו בצפון מזרח. המשטר של משפחת אסד נפל וכעת המצב שם לא ברור. כמובן שישראל חייבת להיות ערוכה לכל תרחיש ולתגבר כוחות. מה שלא ברור לי למה ישראל פלשה לשטח הריבוני של סוריה. האווירה היא של תפוש כפי יכולתך, הזדמנות שאסור להחמיץ. החרמון הסורי יאפשר לנו לתצפת טוב יותר ואזור החיץ יגן עלינו טוב יותר.

אינני אסטרטג, ייתכן שעדיף שהחרמון הסורי יגן עלינו, אבל בהגזמה אומר שכיבוש סוריה יגן עלינו טוב יותר וכך גם כיבוש לבנון ואם יש צורך נקנח בעירק. לפתע הבנתי שתפישת הביטחון הרווחת בישראל השתנתה לכבוש ככל יכולתך למען "יראו ויראו". בכל בליל הפרשנויות לא שמעתי את הקול שאומר זהירות מפני צעדים פזיזים. כבר כל הכתבים הצבאיים ביקרו באזורים שנכבשו ללא קרב משטחה של סוריה. במילים משועשעות, שמחה וצהלה במדינת היהודים.

נכון, העם היהודי סבל במשך דורות מדיכוי ואסונות שנכפו עליו, אל לנו לשכוח. אך כדאי לזכור שאפשר גם אחרת, להזכר בהילל הזקן באמירתו המכוננת "את השנוא עליך אל תעשה לחברך". כעת בואו נעצום עיניים לרגע ונזכור שהחמאס פלש לישראל כשהוא חש שישראל לפני מלחמת אזרחים. החמאס החזיר את ישראל ולו לרגע למלחמת 1948, כשהפעם מדובר במדינה חזקה ומצויידת במיטב כלי המשחית. החמאס ניצל נקודת שבר כדי לממש את החזון לכבוש את ישראל. ישראל עמדה על שלה ודחקה את החמאס וכבשה את הרצועה.

תארו לעצמכם שישראל הייתה במלחמת אזרחים בעצימות גבוהה, ירי ברחובות, מעצרים פוליטיים כאלה ואחרים. דומה שהחמאס היה מצליח לנגוס חלקים מקו הגבול ולהשאר שם. השאלה היא האם ישראלים באשר הם היו מקבלים את העובדה הזאת כמובנת מאליה. ברור שלא.

נחזור לסוריה, מדינה שאיבדה כיוון לאחר נפילת הדיקטטורה וכעת מי ייכנס לואקום, אם כי נציין שהמורדים הבינו את הסיטואציה והותירו על-כנם את מוסדות השלטון. בנקודת הזמן הזאת השאלה האם הפרצה קוראת לגנב או שישראל מבינה את הראוי לה ולא נכנסת לשטח סוריה. סוריה, בשונה מהחמאס, היא מדינה ריבונית שיש לה גבולות מוכרים ויש לכבדם בכל מקרה גם במקרה התיאורטי שכל האזרחים ברחו משם.

אגב כך לגבי יהודה, שומרון ועזה, מדובר בשטחים שנכבשו ב-67 שמעמדם נמצא בטלטלה מתמדת. שתי פרדיגמות מתחרות, שתי מדינות לשני עמים וארץ ישראל השלמה מהים ועד הירדן. נושא שיעמוד בגרונה של הציונות עד שלא ימצא הסדר.

ובאופן כללי נזכור את השיחה המכוננת בין המורה למנהלת שלה בבית הספר. המורה אומרת בפסקנות "אם אוציא שלושה תלמידים מפריעים מהכיתה, הכל יסתדר" והמנהלת מחייכת "תוציאי שלושה שמפריעים וכבר יהיו שלושה שמחליפים את מקומם. במילים אחרות, כדאי לחפש פתרונות מעמיקים ומתכללים לסכסוכים מדממים.

האם המאמר הזה טהרני? האם הוא ריאלי? לטעמי, העולם שנמצא בתזזית זקוק לאמירה חדשה, פוסט אימפריאליסטית. בעקרון ובפשטות לחזור אל הגבולות ולאפשר לעמים אחרים לחיות במולדתם, בביתם.