לא לתת לסרבנות להרים ראש

את המאמר הזה אני פותח בחתימתו - אפס סובלנות כלפי המאיימים בסרבנות, נקיטת יד קשה, על-פי החוק, כלפי מעודדי סרבנות, על כל המשתמע מכך. מה שהיה לפני טבח שבת שמחת תורה לא יהיה עוד במחוזותינו. הניסיון הנורא, אשר הצליח בחלקו, לפרק את החוסן הלאומי ולפרק את הצבא, לא יחזור עוד. אפס סובלנות לראשי ממשלה בעבר, לרמטכ"לים בעבר, לאלופים מיל', לפרקליטי מדינה לשעבר, לראשי זרועות ביטחון לשעבר, לכל מי שיעודד ויוביל לסרבנות, אפס סובלנות.

כולם היום מבינים את גודל תרומתם של מכתבי הטייסים הסרבנים לטבח שבת שמחת תורה ולמציאות הנוראה שפקדה את עם ישראל בטבח שבת שמחת תורה. "1,142 טייסים ואנשי חיל-האוויר במילואים: נפסיק לשרת אם החקיקה תעבור". "למנוע חורבן", זעקו הכותרות ויחיא סינוואר חייך. "כ-1,000 אנשי חיל-האוויר לשעבר: תומכים בהשעיית ההתנדבות בעקבות המהפכה המשפטית", זעקה הכותרת השנייה ונסראללה, חכך ידיו בהנאה.

"נתמוך בכל פעולת מחאה שלכם - כולל השעיית התנדבות לאלתר", כתבו אנשי קבוצת "555 פטריוטים", בה חברים כאלף טייסים, נווטים ובכירים לשעבר בחיל-האוויר, כמו הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ והאלופים לשעבר אביהו בן נון, עמוס ידלין, גיל רגב ודן טולוקובסקי. חמינאי, ליטף את זקנו וידע כי קרב יום ההכנעה של היהודים.

אמנם בהוראת ראש הממשלה, עלו השמיימה יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה, חסן נסראללה, מוחמד דף ושורה ארוכה של מנהיגי טרור אשר אינם עימנו, ברם, הסכנה עדיין נוכחת וניצבת במלא עוזה. את התוצאה הנוראה כולנו משלמים עד היום. ההפקרות של ראשי הצבא משר הביטחון דרך הרמטכ"ל, ועד למפקד חיל-האוויר ודובר צה"ל אשר סכרו פיהם ולא ניצבו כצוק איתן מול הסרבנים והמעודדים, בוודאי שלא העמידו למשפט, לא הדיחו, לא הענישו את הסרבנים וסייעניהם. התנהלותם חסרת האחריות וההססנית העניקה רוח גבית להפקרות הנוראה ולתחושת פירוק הצבא.

לכן, עם הסנונית הראשונה, שיח בו השתתפו טייסים בהם כאלה שהשתתפו במלחמת התקומה, הדנים באפקטיביות סרבנות אם תודח היועצת המשפטית לממשלה, כולל לאחרונה דברי ההמרדה של מעודד הסרבנות, משה לדור, הוא בבחינת תמרור אזהרה ראשון להנהגת הצבא. הנהגת הצבא חייבת למתוח מיד את הקו האדום, להציב את גבולות השיח ולפעול באופן נחרץ וברור כנגד כל מי שיסרב או יעודד סרבנות מכל סוג שהיא. תמו ימי ההפקרות, שר הביטחון הנוכחי חייב לגדוע באיבו כל ניסיון לחדש את תופעת הסרבנות בצה"ל.

באירוע המבחן הראשון, פרט להנהגה הצבאית חייבת גם ההנהגה המדינית על כל סיעות הבית, נשיא המדינה ושופטי העליון לצאת באופן נחרץ נגד תופעת הסרבנות והמעודדים אותה ללא פשרות. מדינת ישראל נמצאת בימים אלה באחת מתקופות הניצחון הנרשמות בדפי ההיסטוריה, ניצחונות מדינת ישראל המשנים את מאזן הכוחות והאימה במזרח התיכון. מדינה מוכה וחבולה שניערה מעליה את אדרת התוגה, היגון והכאב ויצאה להביס כל אויב.

אחרי הניצחונות המרשימים בשדות הקרב, החיסולים הנועזים מעבר לקווי האויב, אחרי התחבולות והמבצעים המתוחכמים, חייבים להשיב את החטופים ובד בבד לא להפסיק ממלאכת התיקון הלאומי, מלאכת החיבורים, מלאכת בנייתו מחדש של המכנה הלאומי המשותף שנפגע. דווקא בגלל כל אלה, אין לאפשר מציאות בה מופעי האימים של הסרבנות והמעודדים ישובו. כולם שווים בפני החוק מאהוד ברק ועד דן חלוץ, ללא הנחות, ללא הבנות, אכיפה בררנית היא פשע.