אני ואפסי עוד

אינני מחסידיו של יריב לוין, שר המשפטים. תדמיתו היא של אדם עקשן ואטום, נטול גמישות ורגישות. האופן שבו ניסה להעביר את הרפורמה המשפטית - שרובה מחויב המציאות - הוא שהכשיל את קידומה ומשך אש מיותרת של המחנה האנטי דמוקרטי, המחנה שמדבר גבוהה גבוהה על דמוקרטיה, אבל מסרב להכיר ולכבד את הכרעתו של ציבור הבוחרים עד כדי הכרזת מלחמה על הממשלה הנבחרת.

אינני מחסידיו של יצחק עמית, ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון. תדמיתו היא של אדם עקשן ואטום, נטול גמישות ורגישות. האופן שבו הוא מנסה לכפות את מועמדותו ואת שאיפתו להיות נשיא בית המשפט העליון ממחיש את הכוחנות שלו. כוחנות זו, והדורסנות שבה חודרת הרשות השופטת לתחומיהן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת שוחקות במהירות את אמון הציבור ברשות השופטת, אמון שהוא כה חיוני לתפקודה. כך הולך ונכרת הענף שעליו יושבת רשות זו.

התנהגותו של עמית מזכירה דברים שאמר הנביא ישעיהו בפרק מ"ז, פסוק ח' ושוב בפסוק י', לגבי התנהגותה של בבל: אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד. הביטוי הלקוח מדברי ישעיהו בן אמוץ הוא ביטוי של יוּהרה: רק אני קיים, אין עוד כמוני, אין דומה לי, אין עוד מלבַדי! אני הגדול מכולם. היכן המזג השיפוטי הנדרש משופט בכלל ומנשיא בית המשפט העליון בפרט?

בפועל, לוין הציע פשרה: מינוי שופט המקובל עליו תמורת מינויו של עמית לתפקיד הנחשק. בפועל, עמית רוצה לכפות את עצמו ואת רצונו ומסרב לפשרה. הוועדה לבחירת שופטים מוצגת אומנם כוועדה שבה יושבים שופטים, עורכי דין ופוליטיקאים, אבל בפועל, מדובר בתשעה פוליטיקאים, חלקם בחליפות וחלקם בגלימות שחורות.

מזג שיפוטי, גמישות ופשרנות הם המרשם הסביר למניעת קרע חמור ומסוכן בשעה קשה זו. האם יתעלה השופט עמית לגודל השעה ויסיר את מועמדותו לתפקיד הרם, או למצער ייאות להצעת הפשרה?