דרושה: שמירת פרטיות

שבוע טוב. אין ספק, אבל רבים מאוד עקבו בשבת אחר השידורים הישירים בהם נכללו, בעיקר, האירועים על הוצאתם לחופשי של חטופות וחוטפים לאחר תקופה ארוכה של כליאה בידי החמאס. בחלק ניכר מן השידורים חדרו מצלמות הטלוויזיה אל המתחבקים הנרגשים מאוד מהמפגש המיוחל של המשוחררים עם בני משפחותיהם.

צילומים אלה חשפו את חילופי הדברים המרגשים, הכה אישיים, בין המשוחררים לבין בני משפחותיהם. לטעמי, חילופי הדברים נשמעו כלחישות כה אישיות וספק אם הנפגשים היו שבעי רצון מן החשיפה האישית. אכן, נאמרו לחישות של אהבה, געגועים, ועוד הערות נרגשות, כאמור.

ויש לתמוה, לפחות לטעמנו: האם יאה לחשוף בפומבי הערות אישיות אלה והן כה רבות? אכן, מדובר באירועים בעלי חשיבות גדולה, אין ספק, והסקרנות נוסקת לגבהים. תפקיד העיתונות הוא, בין השאר, לתעד ולשדר אירועים כאלה, שהם אכן בעלי חשיבות היסטורית. אך, למרות זאת - האם באמת נדרשים צילומים אלה?

אולי יש להגביל, ולא להצמיד את המצלמה כדי שתתעד את הלחישות-נשיקות ולאורך כל רגע המפגש? נדמה לי כי אין צופים שלא יתארו לעצמם כיצד נראו החיבוקים-נשיקות לעיני כל - ובגדול. ייתכן שניתן לצמצם מאוד את תיעודי המפגשים, לא להיצמד למשפחות ולשמור על ריחוק מן המוקד הכה-אישי של המתרחש.