טראמפספר 2025

אלו הם ימים עם פוטנציאל היסטורי. ההצהרה המדהימה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כי ארה"ב תשתלט על עזה וכי "1.8 מיליון פלשתינים צריכים לצאת מהרצועה", היא טראמפספר. רעיון, על גבול הדמיוני, שנזרק לחלל האוויר בפברואר 2025. חשיבה מחוץ לקופסה היא תמיד מבורכת, אבל רגע לפני קולות השמחה על ריקון הרצועה מתושביה כדאי להתעכב על כמה מהמורות משמעותיות בדרך.

ראשית דבר, ביצוע הטראמפספר. מי יבצע אותו ולאן יעברו הפלשתינים מעזה? העולם הערבי כולו מתנגד לזה. ההודעה המאוד ברורה שהוציא משרד החוץ הסעודי (5.2.25, שעה שלוש לפנות בוקר שעון ריאד, דקות לאחר פגישת טראמפ-נתניהו) לא מותירה מקום לספק. ההודעה כוללת את כל ההתבטאויות הפומביות מהשנה האחרונה של יורש העצר, מחמד בן סלמאן, האיש החזק בממלכה, בדבר מחויבותו להקמת מדינה פלשתינית עצמאית, שבירתה מזרח ירושלים. זה לא ממש מתכתב עם נורמליזציה ועם הוצאת ערבים מעזה ההרוסה.

שנית, למה שחמאס יסכים? הוא הגורם השולט ברצועה לאחר המלחמה, גם כי ישראל לא השכילה לייצר חלופה מדינית. האם חמאס יארגן את הפלשתינים החיים בעזה באוטובוסים שיפנו אותם? יהיה מי יטען, ובצדק, שיש פלשתינים ברצועה שישמחו להגר ממנה. על כל מהגר, יהיה פלשתיני אחר שיבחר להישאר. זו אדמת המולדת מבחינתם, ויציאה ממנה תהיה משולה בזיכרון הקולקטיבי להגירה (נכבה) של 1948 ושל 1967 (נכסה). על-מנת שהפלשתינים יסכימו ליציאה שלישית מטריטוריה שהם מגדירים לאומית, טראמפ יצטרך לחלק סוכריות משמעותיות להם ולערבים בכלל. גם אז לא בטוח שזה יעבוד.

שלישית, הריסת הרצועה ובנייתה מחדש כריביירה (כך אמר טראמפ), היא אירוע שיימשך הרבה מעבר לכהונתו של הנשיא האמריקני, שתסתיים בינואר 2029. אין לדעת מי יחליף אותו בתפקיד ואין כלל ודאות שמחליפו או מחליפתו יהיו מחויבים לקידום המהלך עד להשלמתו. אם התוכנית הזו תצא לדרך, ההיגיון הבריא אומר שתחילה יפנו את התושבים, אחר כך יפנו הריסות ורק לאחר מכן יתחילו לבנות. זה ייקח הרבה יותר מארבע שנים.

רביעית, סוגיית המימון. מי ישלם על המגה פרויקט הזה? ארה"ב? ספק רב. טראמפ הבטיח לבוחרים שלו שהוא יהפוך שוב את אמריקה לגדולה. בנייה מחדש של רצועת עזה לא מעניינת את האמריקנים. הם טרודים הרבה יותר בבעיות הפנים שלהם. מצד שני, זו הכהונה האחרונה של טראמפ כנשיא, אז לך תדע. אולי דווקא האגו להיזכר בהיסטוריה שמשיח שגאל את המזרח התיכון מייסוריו הוא הקו שיוביל אותו לסחוף לפתרון כפי שהוא רואה אותו. טראמפ רוצה שהמדינות הערביות יממנו את הפרויקט, אבל אין שום ערבות שזה יקרה ללא התניות מצידן. אפילו קטר, שחותרת בקביעות להיות גורם משפיע בזירה האזורית, לא תוכל לממן הכל לבדה.

חמישית, יצירת תקדים. אם טראמפ הולך על פרויקט עזה, מה יגידו תימן, סוריה ולוב. כולן מדינות הרוסות בסדרי גודל משמעותיים יותר מרצועת עזה בעקבות מלחמות אזרחים בלתי נגמרות. אם אמריקה של טראמפ מתגייסת לטובת הפלשתינים (וישראל), גם הן תלחצנה על העולם הערבי לקבל מעורבות אמריקנית שתניע תהליכי שיקום ובנייה מחדש אצלן.

שישית, ההצעה של טראמפ, שבוודאי קוסמת לישראל, מעמידה את ארה"ב כגורם לא ניטרלי באזור. ההתייצבות לצד ישראל עלולה להגביר חשדנות מצד המדינות הערביות ביחס לכוונות הממשל האמריקני באזור בכלל, ומול כל מדינה בפרט. אני מזכיר, למי ששכח, שלטראמפ יש היסטוריה של הבטחות לגורמים ערביים שלא מומשה בקדנציה הראשונה, כמו למשל ערב הסעודית (הבטיח להגיב לתקיפה אירנית נגד סעודיה וכשזו קרתה, לא הגיב) או המורדים הכורדים בסוריה (הוא הסיר את תמיכתו בהם בקיץ 2017).

ולבסוף, בינואר 2020 חתם טראמפ על עסקת המאה. אם היא הייתה מתממשת, המדינה הפלשתינית העתידית הייתה אמורה לקום על שטח של 15 אחוזים מכלל שטח פלשתין. הסכם אוסלו הבטיח לפלשתינים 22 אחוזים מהשטח, והחלטת החלוקה של נובמבר 1947 הבטיחה להם 45 אחוזים. בראייה היסטורית, כל הפשרות וההצעות לחלוקת הארץ בין ישראל לפלשתינים - נכשלו. בין אם זו אשמה משותפת לשני הצדדים או רק של צד אחד (כל קורא יבחר לבד), התוצאה היא שהסכסוך נמשך.

גם דונלד טראמפ לא הצליח עד כה לפתור אותו ואפילו תמיכתו ב-2020 בסיפוח יהודה ושומרון לישראל לא הביאה למהלך ישראלי שישלים סיפוח זה. המסקנה: לדבר גבוהה גבוהה זה בסדר. להיות יצירתי זה בוודאי מבורך. אבל, מי שרוצה להשתלט על קנדה וגרינלנד, מאיים על נשיא קולומביה ורוצה לטראמפספר את הפלשתינים מהרצועה, הוא אחד מהאפשרויות הבאות: מגלומן, מנותק מהמציאות, או מנהיג דגול עם חזון חדש. תבחרו. שיהיה לנו בהצלחה.