שיק פתוח

הנשיא דונלד טראמפ נתן את הוראות היציאה לקרב: יום שבת בצוהרי היום. לא יוחזרו כל החטופים, תיפתח אש-גיהנום, בדומה למה שאשת לוט ראתה כשהסתובבה אחורה לעבר סדום ועמורה. כולנו, והעולם אתנו, עצרנו את נשימתנו. כי כשהנשיא טרמפ אומר, הוא מתכוון לכך. ישראל הייתה יכולה לפעול עם שיק פתוח, חתום, עם כיסוי.

מה עשתה מדינת ישראל? לא ממש ביזתה את הנשיא, אלא פשוט התעלמה מההזדמנות שניתנה לנו. כמובן שראש הממשלה בנימין נתניהו תירץ זאת בכך שאנחנו מוכנים ונפעל במקום ובזמן שנראה לנכון, אך אפקט האיום האמריקני התפוגג. אם אני הנשיא טראמפ, הייתי אומר לעצמי: "אם הישראלים עצמם לא בדיוק מעוניינים לעשות את הנדרש, מדוע שאערב את ארה"ב במלחמה הזו? הם ממש טפשים, מה עוד ניתן להגיש להם על מגש זהב ופלטינה, והם בשלהם. ואני חשבתי שהם יותר חכמים, עם יותר כישרון והבנת השטח. כזה בזבוז משווע. אני את שלי עשיתי, לא היה אף פעם דבר כזה בהיסטוריה של העולם, ולא אהיה מוכן לעשות זאת פעם נוספת."

מה ראו בחמאס-דאעש? אנחנו מנצחים. אנחנו מרוקנים את בתי הסוהר בישראל מכל לוחמינו האמיצים החוזרים לבתיהם כגיבורים. גם את אל קודס נשחרר בעתיד הקרוב לעין, אינשאללה! גם אחרי שהודענו שנפסיק את שחרור החטופים בשל ההפרות הבוטות של ההסכם על-ידי ישראל, האויב המשיך להעביר 800 משאיות ליום, וכולנו מבינים עד כמה הסחורה הנכנסת חיונית עבורנו. בסופו של שבוע, שחררנו שלושה חטופים, אחרי שישראל רצתה להתלונן לטראמפ, ועכשיו המתווכות והעולם כולו עובדים ביתר שאת על שיקום עזה עבורנו. אין, לא היה ולא יהיה טרנספר. לא רק ישראל משועבדת לנו, כך גם העולם כולו. תחי עזה, תשוחרר אל קודס, נזרוק את כל היהוד המושמד לים! אללה או-אכבר, אללה הרחום והרחמן. או, היהוד, כמה טפשים יכולים להיות אנשים! סינוואר צדק - היהוד חלשלושים, חסרי עמוד שדרה, הם פועלים בדיוק לפי מה שאנחנו מכתיבים להם.

נראה שבמדינת ישראל לא למדו דבר משבעה באוקטובר. מה הפלא? חמישים שנה בדיוק, ולא למדנו דבר ממלחמת יום הכיפורים. נכתבו ספרים, הולחנו שירים, הבטחנו לילדה קטנה אחת שזו תהיה המלחמה האחרונה, ויובל שנים לא הספיק לנו כדי להפנים את שצריך היה להפנים (מוכנות, לחימה לשם נצחון, הקדמת רפואה למכה, מודיעין, ועוד).

תשעה חודשים של הפגנות, מלחמות אחים ושריפת הבית, כך היה לפני, וכך ממשיך גם עכשיו, כמעט 17 חודשים אחר כך. את דפוסי ההתנהגות והמחשבה שלנו לא שינינו. החמאס-דאעש פלש, כבש, אנס, רצח, חטף והוא ממשיך לנצח. לא עשינו את שהיה צריך לעשות, כי ארה"ב של ביידן מנעה זאת מאיתנו. נלחמנו בהרבה מאוד גזרות, ובהן האו"ם ומוסדותיו. כל זאת השתנה עם כניסתו של הנשיא טראמפ חזרה לבית הלבן.

למי שהדבר לא היה מובן, הנשיא האמריקני הצהיר זאת מול העולם כולו: עד שבת ב-12. כל החטופים. לא טפטוף של שניים, שלושה וארבעה. לא עוד מחזות נוראיים של שבויים הנראים כאילו יצאו מהקבר, תמונות שמזכירות לנו את הניצולים במלחמת העולם השנייה. לא עוד הצגות של שחרור, עם מתנות שחרור ונאומים ומופעי נצחון שמשגעים את ישראל (מצער וכאב) ואת העולם כולו (השמח על כך). נגמרו המשחקים. האולטימטום ניתן.

היה ניתן לעשות כל שצריך - לפעול נגד קטר. להעביר את האוכלוסייה העזתית לאזורים הומניטריים בשליטתנו, למצרים ו/או ירדן, או למדינות שתהינה מוכנות לקלוט את אותם "חפים מפשע." לפעול נגד איום הגרעין האירני. ארה"ב הייתה מגיבה למליציות העירקיות, לחות׳ים, לירדן ולמצרים שהיו תוקפים את מדינת ישראל. אולי אפילו נגד אירן. אך היינו יכולים לעשות את כל הנדרש, בבת אחת, כדי להשיג נצחון גורף, מיידי, איום ונורא, ממש כמו הפצצת הירושימה ונגסאקי.

מה עשינו במקום זאת? המשכנו בשגרת הכניעה לחמאס-דאעש, לכל דרישותיו ומשחקיו. בזבזנו את אותו שיק פתוח, את אותה מטריית הגנה שהנשיא האמריקני העמיד לרשותנו, ועוד התפלספנו הלוך ושוב, כדרכנו זה זמן רב. האולטימטום עבר, ואנחנו בשלנו, ממשיכים לשחק בקקי.

גם אם עדיין ינתנו לנו חלקים ממה שהוצע לנו עד אותו אולטימטום, זה כבר לא יהיה אותו הדבר, כי איבדנו את האמון של הנשיא האמריקני שאנחנו ראויים לתמיכה כזו יוצאת דופן. פשוט לא מגיע לנו, כי אנחנו מתברברים, לא מעוניינים לנצח, לא בדיוק מבינים את מה שקורה נגדנו ומה עלינו לעשות. עבור אומה שממנה יצאו כל כך הרבה אנשי רוח והוגי דעות, עם משפטנים כה מעולים השולטים בכל פאן של חיינו, אנחנו לא כל כך חכמים. הוכחנו זאת, ואנחנו לא מפסיקים להוכיח את אותה נקודה פעם אחר פעם.

חזק חזק ונתחזק
עם ישראל חי
נצח ישראל לא ישקר