למי תינתן מדינה

אין פסול, לטעמנו, אם בקרב הציבור מפעמים רגשי נקם בקרב רבים. ורבים, אולי, מאבדים את קור רוחם. איך לומר? זו המסקנה מן הבדיקות שנערכו בגופות של בני משפחת ביבס במכון לרפואה משפטית. הרי הבדיקות הפתולוגיות רק יחשפו את מעשי הרוצחים. צהלות השמחה על שחרור חטופים לא ימחקו את זיכרון העינויים במרתפי החמאס אשר סימניהם מתגלים בבדיקות הגופות. על כך עוד יופיעו ספרים שיזעזעו את הכלל.

אבל מסתבר כי בבוא היום - ומוטב שלא יגיע! - עלולות רבות ממדינות העולם לאשר הקמת מדינה פלשתינית, עצמאית. ועל כך יש להעיר: הרי מקרב כלל ראשי הציבור הפלשתיני לא בקעו שום קולות מחאה, גינוי והסתייגויות נחרצות לאחר שנודע כיצד נרצחו, למשל, בני משפחת ביבס, ומה על ההטעיה של ההתעללות בגופה של אם המשפחה. אנו מזכירים: מקרב התנועה הפלשתינית לא צצה במרוצת השנים כל תנועת מחאה וזו בסימן של התנגדות גמורה לכל עלילות הטרור, מרצחי חפים מפשע, יהודים. אך טבעי כי התאווה לנקם, בודאי בוערת בקרב רבים או מעטים.

לפני שנים הסבירה לי פרופ' רחל אליאור, החוקרת הדגולה של מחשבת היהדות, כי לא ממקור אנושי צריך לנבוע רגש נקם, אלא הנקם הוא רק תוצאה של ציווי אלוהי. ואנו, עם כל ההערכה לפרופ' אליאור המלומדת, אומרים בכל זאת: נקמה מיד אנוש - יש והיא פורצת לה עקב אירועים נוראים. אי-שם, בעתיד אולי יתקיים דיון, למשל באו"מ, אשר יחליט על הקמת מדינה פלשתינית. לאחר דיווחי הזוועה על פשעי החמאס, האם תאושר החלטה להכיר גם בארגון טרור, זרוע של התנועה הפלשתינית, אשר בהנהגתו, למשל, יפקידו אומות העולם ניהול מדינה עצמאית? האם רציחת תינוקות או ילדים, היא צעד מתחייב, לגיטימי, במאבק בדרך למדינתם?

אך לפני קיומו של דיון על נושא זה, על גורמי הביטחון בישראל לזהות את מבצעי הרציחות של בני משפחת ביבס ושל מבצעי טרור אחרים. היעד: לנקום את רציחתם של יהודים, רק על שום היותם יהודים. נימוק משכנע, לא כן? התקדים ידוע: רודפיהם וחיסולם של מרצחי הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. אז מומש הצו לחיסולם לפי הוראת גולדה מאיר. וכן ראוי לדחות כל יוזמה של דיון בעל אופי "מוסרי", כביכול, שנועד לבטל הוצאה להורג של המרצחים, אם יזוהו.

חקייניו של אייכמן ושותפיהם בימים אלה לא ראויים לכל "הסדר", הקלה או חלילה "התחשבות" לפני החלטה שתוכרז עליהם כ"בני מוות". ככל הנדרש, המעקב אחר המרצחים אמור להימשך שנים. ממשלות ישראל, לפי המקווה, אמורות לעמוד איתן, ללא הבעת כל התנצלות, אם יחליטו לנקוט בפעולות נקם במרצחים, אכזריות ככל שיהיו. כמובן, זאת רק לאחר שחרור של כל החטופים. וזוהי, לשם שינוי, אינה אמורה להיות סוגיה פוליטית, אלא ערכית-מוסרית.