סעודיה רוצה לתווך במלחמת אוקראינה ולהתחמק מן המלחמה בעזה

מבחינת בעלות בריתה של ארה"ב, זה היה מחזה מטלטל: ארה"ב מוכנה לוותר לרוסיה תמורת כלום. מבחינת העיתונאים בריאד, זה היה בזבוז זמן: לחכות שעות רק כדי לגלות שהצדדים הסכימו להמשיך לדבר. אבל מבחינת סעודיה, אומר אקומוניסט, זו הייתה חגיגה.

אלו ימים מעניינים בבירת סעודיה. הפסגה האמריקנית-רוסית הייתה רגע של יוקרה, ולא משנה האם יצא ממנה משהו. התקשורת הממלכתית התרכזה בתפקידה של סעודיה כמתווכת בין המעצמות – מסייעת הן לארה"ב המגוננת עליה מזה שנים והן לרוסיה השותפה עימה באופ"ק+. כך הסעודים רוצים לראות את עצמם: לא רק מעצמה איזורית, אלא שחקן עולמי.

אבל אז באה תזכורת שהם אינם יכולים להימלט מן האיזור. מאוחר יותר באותו שבוע אירחה הממלכה פגישה של מנהיגי ערב לדון בתוכניתו הפראית של דונלד טראמפ לעזה ולגבש תוכנית משלהם. לאחר פסגה זו לא הייתה הודעה רשמית, והסעודים אפילו טענו שבעצם זו לא הייתה פסגה. אבל פרטי ההצעה ידועים: ועדה של טכנוקרטים תפקח על שיקום עזה, בלי חמאס; מצרים תספק תוכניות וחומרים, העזתים יספקו את כוח העבודה, ומדינות המפרץ – את הכסף.

אם התוכנית תצליח, יהיה זה הישג גדול לסעודים ושותפיהם – אך זהו "אם" גדול, מדגיש אקונומיסט. בנסיבות הטובות ביותר, בנייתה מחדש של הרצועה היא משימת ענק – והנסיבות רחוקות מלהיות אידיאליות. מדינות ערב יצטרכו לתמרן בין ממשלתה הימנית-קיצונית של ישראל לבין חמאס, ששניהם רוצים להחזיק ברצועה.

הסעודים יודעים שכחלק מעסקה רחבה יותר, ממשל טראמפ ילחץ עליהם להסכים לנורמליזציה עם ישראל. בכירים סעודים תוהים האם בנימין נתניהו באמת רוצה לחדש את המלחמה ברצועה, או שיעדיף להכתיר את מורשתו בהסכם שלום רחב. הם נשמעים כמי שמבקשים לשמוע שדיפלומטיה עם ממשלת ישראל איננה מוליכה למבוי סתום.

זו הסיבה להעדר התרועות סביב הלא-פסגה: איש אינו רוצה לפמפם תוכנית שעשויה שלא לצאת לפועל אי-פעם. סעודיה שמחה להיות המתווכת במלחמה באירופה; היא פחות נלהבת ליטול את הבעלות על סכסוך סורר בחצר האחורית שלה.