הערבות ההדדית בינינו נמצאת במבחן

שר ירושלים והמורשת, הרב מאיר פרוש,
יושב-ראש קבוצת בשבע, דודו סעדה,
עמנואל שילה, עורך העיתון,
מנהל הכנס דודי,
רבנים, וקהל נכבד,

אני עומד כאן בבוקר הירושלמי הקצת מושלג הזה, כנראה מזג האוויר הבריח הרבה אנשים, אבל מאוד מאוד יפה, בענווה גדולה, מול ציבור שהערבות ההדדית היא נר לרגליו. ציבור שמהרגע הראשון בו נשמעו קולות המלחמה, צעד קדימה ואמר: "הנני" לכל משימה, בחזית ובעורף.

למנחם קלמנזון מעתניאל לא היו חברים או משפחה בקיבוץ בארי, אבל כבר באותו הבוקר נענה לקריאת אחיו אלחנן, ויצא להלחם כדי לחלץ את תושבי הקיבוץ.

בשנה שעברה, ישבתי בשולחן הנשיאות בשעה שקיבל את פרס ישראל לגבורה אזרחית. "בשביל אח עושים הכל" הוא הסביר אז כשעמד על הבמה ונשא דברים שעוד יילמדו בבתי הספר לדורי דורות ויעניקו ו השראה לילדינו, והאיש שבמהלך אותו מעשה גבורה בו הציל כמאה אנשים, נשים וילדים, איבד את אחיו הפרטי - גילה מחדש את האחים והאחיות שלו מהנגב המערבי והזכיר לכולנו את הדבר הכי בסיסי - כל ישראל אחים, כל ישראל חברים.

"צוות קלמנזון" כמו עוד רבים וטובים בעם ישראל, מכל המגזרים, הדעות ותפיסות העולם, הוכיחו לנו במעשיהם את עוצמת החיבור בינינו, דבר שהיה לנו קל מדי לשכוח לפני שבעה באוקטובר. ואכן ערבות הדדית איננה דבר מובן מאליו, וכדי להגיע למעלה הזו נדרשנו בעבר ואנו נדרשים גם היום למאמץ.

ספר בראשית מזוהה מאוד עם האתגר שבשמירה על יחסי אחווה בין אחים: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, וכמובן יוסף ואחיו. האיבה והשנאה שהייתה בין האחים ובין יוסף, חוסר היכולת אפילו "לדברו לשלום", הובילו להשלכתו לבור, למכירתו לעבדות, ובעקבות כך גם לירידת כל בני ישראל לגלות מצרים. אבל דווקא אז, ברגעים הכי קשים, כשנראה שהכל כבר אבוד, עומד יהודה לפני יוסף ואומר משפט שהוא השראה לכולנו: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר".

הערבות ההדדית בין אח לאח, היכולת והמוכנות למסור את עצמך בשבילו, העמידה הברורה למענו רק כדי שלא יאונה לו כל רע, עמדה בחזית וניצחה. גם הערבות ההדדית בינינו נמצאת במבחן, ואולי במבחנים מספר. החוטים הדקים המחברים בינינו, חוזרים ונמתחים שוב ושוב, מאיימים להיקרע. והקולות המפלגים, שדווקא הם זוכים לתהודה, בהתאם לכללי המדיה והוויראליות, משחקים הישר לידי אויבינו - שמטרתם הייתה ועודנה לפורר את החברה הישראלית וכך להקריס את מדינת ישראל.

ולכן אני עומד כאן בענווה בפני ציבור שנענה לקריאתו של יוסף: "את אחי אנוכי מבקש", והפך אותה למעשה. אל מול שנאת ישראל ועיוורון מוסרי במוסדות הבין לאומיים, אל מול ציר הרשע האיסלאמיסטי בהנהגת שלטון האייתולות של אירן, אל מול הקולות המפלגים המבקשים לפורר את החברה הישראלית, אתם מוכיחים שאפשר גם אחרת.

ואם הזכרנו את אירן כבדרך אגב, בל נטעה כי היא נושא שולי: אם חלילה אירן תשים ידיה על נשק גרעיני, יהיה זה האיום הקיומי המשמעותי ביותר על מדינת ישראל משחר הקמתה. האנושות שילמה את מחיר ההססנות והפיוס מול גרמניה הנאצית - ולאחר מכן נשבעה: לעולם לא עוד. זו העת לקיים.

יידרשו כוחות מיוחדים יותר מאשר אנו מעלים בדעתנו כדי לקיים את ההתחייבות, ונצטרך לעמוד יחד לא רק עם בן הברית הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל בבית הלבן, הנשיא טראמפ, אלא גם האחד עם השני. תומכי הממשלה ומתנגדיה. גורלה של מדינת ישראל מונח על כף המאזניים.

כנס ירושלים ה-22, הוא הזדמנות להחזיר לקדמת הבמה את תפקידה של העיר הזו כעיר "שעושה כל ישראל אחים". למילים יש כח, הן יכולות להרוס, הן יכולות גם לבנות. "אחי" ו"אחותי" הם אולי שמות התואר הכי נפוצים במדינת ישראל. אתה יכול להיות מנהל מחלקה בבית חולים, את יכולה להיות מרצה באוניברסיטה, אתה יכול להיות יו"ר הכנסת - כשתשמע את הקריאה הכי ישראלית: "אחי"!

בספרו "המרד" כתב ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, עליו השלום, את הדברים הבאים: "שנאה חד-צדדית היא איום לשלמות האומה; שנאה הדדית מביאה למלחמת אחים. ואנחנו לא שנאנו. גם בימי הרדיפות הנוראות, קראנו לנוער שלנו לא לשנוא, אלא לזכור, כי עוד נעמוד בחזית אחת עם אחינו נגד איוב משותף..."

זו תוכנית העבודה שהוא השאיר לנו: לא לשנוא אלה את אלה גם נוכח פעולות העלולות לעורר שנאה שאיננה חינם, ולעמוד יחד מול אויב. האויב שלנו הוא רצחני, שטני ומלא שנאה. נוכחנו בכך יום יום בחמש מאות ושבעה הימים האחרונים, למי שעוד זקוק היה להוכחה.

לפנינו ימים קשים, גורליים והיסטוריים לעם ישראל. ימים שבהם תיבחן שוב החברה בישראל. אנו מצדיעים לחיילינו הגיבורים שעוד ייכתבו פרקים בדברי הימים של עם ישראל על גבורתם, ומרכינים את ראשינו בפני הנופלים ומשפחותיהם. אך אין די בהצדעה ובהרכנת ראש. "יחד ננצח" פירושו שעלינו לעמוד יחד - האחד למען השני, אבל גם השני למען האחד.

מה פירוש האחד למען השני והשני למען האחד - אנחנו נצטרך להרחיב את שורות הגיוס לצבא ההגנה לישראל. לא נוכל להרשות לעצמנו "צבא קטן וחכם" כפי שהציע פעם אחד מראשי הממשלה. אנחנו נצטרך צבא גדול, חכם ועוצמתי. אני אומר זאת לכל עם ישראל, אך בפרט לאחינו, שותפינו ואהובינו בני המגזר החרדי. וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי. מדינת ישראל זקוקה גם לכם, כדי להמשיך ולקיים את כל המאמצים להבטיח את קיומו של עם ישראל, את השבת אחינו ואחיותינו שעדיין נותרו בבור.

מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך ארוך וקשה, שבסופו שנים רבות של שלווה ופריחה, שלום מתוך עוצמה אדירה ויראה מנחת זרועה של מדינת ישראל. על האויב לשלם מחיר יקר על מה שעולל לעם ישראל וסופסוף, אולי בפעם הראשונה, אנחנו שומעים רעיונות מחוץ לקופסה בהקשר זה.

זה המקום להגיד - עזה תהיה מקום טוב יותר בלי השטן שעולל, אפשר, חינך את ילדיו לפשע נגד האנושות של שבעה באוקטובר. "תקווה היא תרופת הפלא לחוזרים מגיא צלמוות", כך נכתב במסמך שפרסמה לאחרונה ׳המועצה הלאומית לפוסט טראומה׳, ואני מבקש לסיים עם התקווה הזו: שנצליח לתת לכל אחד את מקומו, שנצליח להתקרב, ושנצליח לראות כל אחד מעלת חברו, ולא חסרונו.

תודה ל"בשבע", תודה לכם קהל נכבד, ותודה לעם ישראל המופלא שבזכותו – השמש עוד תזרח והארץ תפרח.