הטעות הטרגית בעזה

כתבתו המעולה של אהד חמו שהרחיק עד אדמת גרמניה כדי לשוחח עם עזתים שנמלטו מפני החמאס, מלמדת עובדה היסטורית ברורה וחד-משמעית: ראש הממשלה אהוד אולמרט שגה באורח חמור כאשר נענה לדרישת שרת החוץ האמריקנית קונדוליזה רייס שלא למנוע מן החמאס מליטול את השלטון בעזה. אילו דחה את דרישתה, סביר להניח שהשלטון ברצועה היה נשאר בידי הרשות הפלשתינית בראשותו של אבו מאזן עד עצם היום הזה. אולמרט לא העז והאסון התרחש במלחמת החרבות.

ראוי לזכור את הרקע ההיסטורי: לפני מלחמת ששת הימים הפציר שר הביטחון דאז, משה דיין במטכ"ל לא לכבוש את רצועת עזה. באוטוביוגרפיה של האלוף יצחק חופי נאמר כי חברי המטכ"ל תהו על המלצה זו ושאלו אותו אם מצריים בהנהגת גמאל אבד נאצר תוסיף לשלוט ברצועה והוא השיב להם כי עדיף לישראל להתמודד עם ממשלה מוכרת מאשר עם קבוצות של פוחזים שהשתלטו על הרצועה. במטכ"ל לא שעו להמלצה, חשו איבה כלפי דיין, צה"ל כבש את הרצועה וזה מקור האסון למלחמת החרבות.

דיין היה הבכור לראות נכוחה את תמונת המצב ואולמרט היה הראשון לשגות באופן מהותי.
אילו התקבלה הצעתו של דיין, היה נשאר החמאס ארגון חינוכי ותו לא. הקונספציה של בנימין נתניהו שהכסף יענה את הכל התרסקה, המישגים של אולמרט ונתניהו הביאו את הכסף הקטרי לעזה, והשאר "זיל גמור".