משבר היחסים בין ישראל-טורקיה

על-רקע ההסלמה הנמשכת ביחסי ישראל-טורקיה, מחקר חדש של ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק וסוני כהן ינרוג'ק מקבוצת המחקר 'תמרור' חושף את עומק המשבר הדיפלומטי בין המדינות ברבעון הראשון של 2025.

הידרדרות מתמשכת: בדומה לשנה שעברה, גם השנה ניכרת הידרדרות משמעותית ביחסים. טורקיה בהנהגת ארדואן אימצה קו אגרסיבי ומתלהם כלפי ישראל, המתבטא ברטוריקה ניאו-עות'מאנית ופאן-איסלאמית המציבה את טורקיה כמגינת האיסלאם והפלשתינים.

מלחמה דיפלומטית: טורקיה מנהלת מסע השמצה עולמי נגד ישראל בפורומים בינלאומיים, מאשימה את ישראל ב"רצח עם" ומכנה את מנהיגיה "פושעי מלחמה". צעד חסר תקדים בחומרתו היה כאשר ארדואן קרא להשמדת "ישראל הציונית" בתפילה פומבית.

חיבוק חמאס: במקביל, טורקיה מחזקת את קשריה עם החמאס, אותו היא מציגה כ"תנועת התנגדות לגיטימית" ו"נציג אמיתי של העם הפלשתיני". הקשרים הקרובים באים לידי ביטוי בתיווך בעסקת שחרור חטופים, משלוחי סיוע הומניטרי לעזה בתיאום עם הארגון, ואף נכונות לקלוט מחבלים משוחררים בשטחה. צעדים אלה מחזקים את מעמדה של טורקיה בעולם האיסלאמי, אך מעמיקים את הקרע עם ישראל.

איום ביטחוני הדדי: בזירה הביטחונית, טורקיה הגדירה את ישראל כאיום ישיר על ביטחונה הלאומי ב"ספר האדום", והתנגדה לשיתוף פעולה עם ישראל במסגרת נאט"ו. במקביל, דוח נגל הישראלי הגדיר את טורקיה כ"מדינת אויב פוטנציאלית", מה שמשקף את חוסר האמון ההדדי העמוק.

מציאות כלכלית מורכבת: למרות החרם והסנקציות הרשמיות, המציאות הכלכלית מורכבת יותר. אנשי עסקים טורקים מוצאים דרכים עקיפות להמשיך את הסחר עם ישראל דרך הרשות הפלשתינית, כפי שמעידה העלייה הדרמטית של 1180% ביצוא הטורקי לרש"פ.

השפעת האירועים האחרונים: הפסקת האש בעזה (ינואר 2025) סיפקה הזדמנות קצרה לריכוך ביחסים, אך מבצע "חומת ברזל" של צה"ל ביהודה ושומרון החזיר במהרה את המתיחות. התקשורת הטורקית מסקרת את הסכסוך במונחים קיצוניים כמו "טיהור אתני" ו"ייהוד ירושלים", ובכך מזינה את העוינות הציבורית כלפי ישראל.

מניעים אידיאולוגיים ודתיים: לשיקולים האידיאולוגיים והדתיים תפקיד מרכזי במדיניות הטורקית. ארדואן הציב את "שחרור אל-אקצה" כיעד סמלי, בדומה להסבת איה סופיה למסגד. טורקיה מדגישה באופן עקבי את הזהות האיסלאמית של ירושלים ומתנגדת לכל שינוי בסטטוס-קוו בהר-הבית.

מבט לעתיד: היחסים בין ישראל לטורקיה נמצאים בשפל חסר תקדים, עם סיכוי נמוך לשיפור בטווח הקרוב כל עוד שתי הממשלות ממשיכות במדיניותן הנוכחית. הסכסוך הישראלי-פלשתיני משמש כמנוף פוליטי בידי ארדואן הן במדיניות החוץ והן בפוליטיקה הפנימית. על ישראל להיערך להמשך העוינות הטורקית, תוך חיפוש אחר ערוצים חלופיים לשיתוף פעולה אזורי ופיתוח אסטרטגיות להתמודדות עם הדה-לגיטימציה הבינלאומית שטורקיה מובילה נגדה.