האם חקירת א' מהשב"כ חוקית

חקירה פלילית נפתחה נגד א’, איש שירות הביטחון הכללי, בגין חשד להדלפת שני מסמכים רגישים לעיתונאים ולדרג המדיני. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה היא שהורתה על קיום החקירה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). ראש השב"כ רונן בר הוא שדחף לחקירה ומעורב בה.

כרגיל בארצנו, החקירה הביאה לסערה ציבורית ופוליטית - מן הימין ומן השמאל. מצד אחד הועלו טענות לאכיפה בררנית ודורסנית, ומצד שני הועלו טענות להדלפה שנועדה לשרת את גוש הימין בכלל ואת ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרט. לא נעסוק כאן בויכוח הפוליטי ובטענות הרבות המועלות משני הצדדים. נתמקד להלן בשאלה: האם החקירה מוצדקת.

עיון מדוקדק בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה בנושא "מסירת מידע האסור בגילוי" מעלה שאלה חריפה: האם עצם הפתיחה בחקירה כזו, ובוודאי האמצעים שננקטו מהלכה – עומדים בכלל בקריטריונים המשפטיים שנקבעו?

הניתוח שלהלן מתבסס על הנחיית היועמ"ש מס' 4.1114 מיום 4.2.2020 (נקבעה בתקופתו של אביחי מנדלבליט בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה). ההנחיה נועדה "להתוות את העקרונות המנחים למדיניות האכיפה בעבירות הנוגעות למסירת מידע האסור בגילוי ללא הרשאה בידי עובד ציבור" (סעיף 1 להנחיה).

1) על אילו מסמכים מדובר

שני המסמכים שהודלפו אינם מבצעיים אלא עוסקים בהערכות, מדיניות פנימית וביקורת על בכירים:

• מסמך על חדירה אידיאולוגית קיצונית למשטרה, עם התמקדות במקורבי השר איתמר בן-גביר.

• מסמך על עמדת שב"כ ערב מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, ובו נטען כי חמאס "מורתע" וכי יש להרחיב את הסיוע לרצועה – בניגוד להתרעות שדווח עליהן לאחר מכן.

המסמכים הופנו לעיתונאים בכירים (עמית סגל, שירית אביטן כהן) ולדרג מדיני (השר אביחי שיקלי). בשניהם נמתחה ביקורת ישירה על ראש השב"כ רונן בר.

2) הפגיעה באינטרסים חיוניים: לא מתקיימת דרישה מהותית מההנחיה

לפי סעיף 1 להנחיה, עבירות אלו מצדיקות הפעלת הדין הפלילי רק אם "הייתה בפועל או בפוטנציאל ממשי פגיעה באינטרסים חיוניים".

סעיפים 15–17 מבהירים:

• 
  "יש לבחון האם מדובר במידע שגילויו עלול להביא לפגיעה בביטחון המדינה, בחיי אדם, בהליכי חקירה או באינטרסים חיוניים אחרים, וכן את עוצמת הפגיעה כאמור."
  

במקרה זה:

• אין חשיפת מבצע פעיל

• אין שמות סוכנים או טכנולוגיות

• לא מדובר במידע מבצעי או סודי בדרגה גבוהה

לפיכך, אין כאן "ליבת סוד" במובן הביטחוני. מדובר במסמכים של ביקורת פנימית ותפקודית – לא במידע חשאי במובנו הקלאסי.

3) תוחלת החקירה ומורכבותה: חקירה מיותרת – אמצעים חמורים מדי

זהות א’ הייתה ידועה מראש, ובכל זאת ננקטו נגדו אמצעים חריגים:

• מעצר תוך מניעת פגישה עם עו"ד

• האזנות סתר

• צווים נרחבים לאיסור פרסום

• כלים מודיעיניים שמיועדים למניעת פיגועים

סעיף 26 להנחיה קובע:

• 
  "פגיעתם של אמצעים אלו בזכויות הפרט היא רבה; לפיכך, יש לשקול בזהירות את השימוש בהם, בין היתר בהתחשב באפקטיביות הצפויה... ובחומרת המעשה."
  

הפעלת כלים אלו נגד מדליף פנימי – שאין חשש שפעל מתוך זדון או למען אויב – חורגת מהשיקול הסביר.

4) חופש העיתונות ועניין ציבורי

סעיף 32 להנחיה מבהיר:

"כאשר מדובר בגילוי מידע מתוך מטרה להניע שינוי מדיניות או לחשוף פגם של ממש... קיים משקל ממשי לשיקול זה במסגרת ההחלטה אם לפתוח בחקירה."

המסמכים שדלפו לא שירתו אויב. הם נמסרו לעיתונאים מהשורה הראשונה וחשפו ביקורת פנימית, סתירות והטעיות של הדרג המדיני.
המידע שנחשף עומד בלב ליבו של הדיון הציבורי בישראל – מה ידע השב"כ, מתי, ולמה לא התריע. במובן זה, מדובר בפרסום שיש לו משקל ציבורי מהותי ביותר.

5) ניגוד עניינים: חובת חקירה נגד רונן בר

ראש השב"כ רונן בר אינו רק מי שעמד בראש המערכת בזמן ההדלפה – הוא גם מושא הביקורת העיקרי במסמכים עצמם.

על-פי הדין:

סעיף 284 לחוק העונשין – אוסר שימוש לרעה בסמכות תוך ניגוד עניינים.

סעיף 17 לחוק שירות המדינה – אוסר על פעולה בתוצאה ממניע אישי.

סעיף 10 לפקודת השב"כ – מחייב את ראש השירות לפעול "ללא שיקולים זרים".

המשך מעורבותו של רונן בר בחקירה מעורר חשד כבד לניגוד עניינים, במיוחד כשמדובר בפרשה שבה נחשפה אחריותו הישירה לתקלות.

6) פער באכיפה – יסוד לאכיפה בררנית

מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, דלף מידע ביטחוני מבצעי מובהק – ולא נפתחה חקירה אחת.
לעומת זאת, כשדלף מסמך של ביקורת על רונן בר – הופעלו הכלים החריפים ביותר שבידי המדינה.

פער זה הוא מובהק, והוא כשלעצמו מהווה עילה משפטית לחשש לאכיפה בררנית, בניגוד לחוק ולפסיקת בג"ץ.

7) מסקנה: החקירה נגד א' מנוגדת לדין, וחובה לבדוק את רונן בר

• החקירה נפתחה בנסיבות החורגות מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

• לא הייתה הצדקה לפתיחה בחקירה פלילית.

• הכלים שהופעלו נגד א' סותרים את עקרונות השימוש בכלי הפלילי.

• יש יסוד לניגוד עניינים חמור מצד רונן בר, הדורש חקירה נפרדת ובלתי תלויה.

"כאשר הפגיעה או פוטנציאל הפגיעה באינטרסים חיוניים משמעותיים... תיפתח חקירה פלילית, אף אם קיים עניין ציבורי בגילוי המידע" – אך כאן לא הייתה פגיעה כזו (סעיף 36 להנחיה), ועל כן אין כל הצדקה לחקירה.


8) העולה מן האמור לעיל עולה

• יש להורות על הפסקת החקירה נגד א' לאלתר.

• ובמקביל – יש להורות על פתיחה בחקירה מינהלית ו/או פלילית נגד רונן בר בשל חשד לניגוד עניינים, שיבוש הליכים ושימוש לרעה בסמכות.

מיותר כמעט לציין: היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לא תעצור את החקירה, עליה הורתה. הגשת עתירה לבית המשפט העליון כדי לחייבה לסגת מהחקירה, לא תועיל. ניסיון העבר מלמד, כי שופטי העליון נותנים גיבוי כמעט מוחלט ליועץ המשפטי לממשלה, גם במקרים בהם העיוותים וחוסר צדק זועקים לשמים.