ישראל צריכה לעבור מגישה ביטחונית מקסימליסטית למקסום הרווחים

בהנחה שהפסקת האש עם אירן תחזיק מעמד, זהו רגע של ניצחון לבנימין נתניהו. ישראל זכתה למידה של דומיננטיות צבאית במזרח התיכון, כמותה לא הייתה לה מאז מלחמת ששת הימים. מדינת בת 10 מיליון תושבים שולטת ברוב שמי האיזור. לאחר מלחמה רב-חזיתית היא היכתה קשות את חמאס, חיזבאללה, החות'ים ומעל הכל – את אירן.

אולם, מדגיש אקונומיסט, ייתכן שתוכנית הגרעין של אירן ניזוקה ולא הושמדה. כעת ניצבת ישראל בפני בחירה רבת משקל: האם להמשיך במסלול הצבאי או לחפש מסלול ממלחמה אין-סופית ליציבות. עליה גם להחליט האם נתניהו ימשיך להוביל אותה, או שמא הוא מנהיג של מלחמה שעליו לפנות את מקומו.

במקביל, מה שיקרה בהמשך ישקף את מצבו המעורער של המשטר האירני. הוא הושפל והוא פגיע מאוד. האמת הוסתרה מן האירנים באמצעות תעמולה והחשכה של האינטרנט; כאשר האמת תתברר, סמכותו של המשטר עשויה להתערער. העיצומים הכבדים יוסרו במלואם כנראה רק אם אירן תקבל את תנאי ההתפרקות מנשק שהציב דונלד טראמפ. שלוחיה מצויים במשבר ותוכניתה להשתמש בהם כדי לערער את האזור הסתיימה לעת עתה. אבל למרות הכל, המשטר עודנו על רגליו.

האפשרות של אירן מוחלשת ומבודדת אך עדיין שולפת ציפורניים, מהווה התלבטות מבחינת ישראל. למשטר יש ידע גרעיני ומלאי של אורניום מועשר ברמה גבוהה, גם אם חלקו נקבר מתחת לחורבות המתקנים בפורדו ואיספהן. בהחלט אפשרי שבטווח הארוך יתחדש המרוץ לפצצה.

מודל אחד לישראל הוא מדיניות הביטחון המקסימליסטית והפרו-אקטיבית שאימצה בחודשים האחרונים בלבנון וסוריה, מסביר אקונומיסט. מדובר בשמירה על עליונות אווירית, כאשר כל סיכון אפשרי סופג הפצצה, ותוך שימוש בשלוחים כמו הדרוזים בסוריה. הבעיה היא שזו גישה שאינה בת-קיימא מול אירן, המצויה במרחק של 1,000 ק"מ והיא ענקית. 1,200 גיחות ב-12 יום הביאו את חיל-האוויר הישראלי לקצה גבול יכולתו; מלחמה כזאת לאורך שנה הייתה עולה לישראל 20% מהתוצר שלה.

הגישה המקסימליסטית לבטחונה של ישראל כוללת גם מלחמה קבועה בעצימות נמוכה בעזה, במחיר אנושי כבד לפלשתינים. אחרי 20 חודשים, מספר ההרוגים הכולל ברצועה הוא 55,000 והמחיר לישראל הוא 10% תוצר. בנק ישראל צופה, כי אפילו הרחבה זמנית של המלחמה יעלה את הגרעון ב-2% תוצר ל-71%. אנשי המילואים חוששים מפני סבב נוסף.