לנצח את אירן בפורדו, ואת קטר בהארוורד

כל יום שבו צה"ל שולט במרחב האווירי של אירן וסמלי השלטון נפגעים, הוא יום משפיל עבור המשטר, ועדין הרבה תלוי באיך ישראל תתנהל מעתה בזירה הצבאית ובזירה המדינית.

הזירה הצבאית

ישראל גרעה בצורה משמעותית את היכולות של אירן בתחום הגרעין. לא סביר שהאירנים ירוצו לשקם את פרויקט הגרעין לפני שישקמו את המערך האווירי שלהם, או לפני ירידתו של דונלד טראמפ מהבמה הפוליטית. ולכן גם אם קיים מצבור של אוראניום מועשר שלא הושמד, ישראל הסיגה לאחור את פרויקט הגרעין בכמה שנים טובות. כן צפויה אופנסיבה מדינית אירנית שתהיה מיועדת "להוכיח" לישראל שהיא שגתה שתקפה את אירן. כך למשל, אירן עלולה לסגת מאמנת הגרעין שאפשרה פיקוח בינלאומי של סבא"א. ועדיין, הישגיה של ישראל הם ברורים.

המלחמה עשויה להאיץ את פירוקו של מערך השלוחים הפרו-אירני במתכונתו הנוכחית. פרט למערך הטילים, הצבא האירני הוזנח והציוד שבו הוא משתמש מיושן מאוד. הסיבה היא שבתפיסה האירנית, השלוחים היו אמורים להרחיק את המלחמה מגבולותיה של אירן. הצבא האירני לא אמור היה כלל להגיע למצב שהוא נלחם! אולם תפיסת השלוחים "התהפכה" על אירן. חמאס הצית תגובת שרשרת ב-7 באוקטובר שבסופה חגו בצורה חופשית מטוסי קרב ישראלים מעל טהרן. חיזבאללה, גולת הכותרת של מערך השלוחים, נבנה במשך ארבעה עשורים כדי לשחק תפקיד ראשי בדיוק בתרחיש שבו אירן מותקפת - והוא נדם ברגע האמת. ולכן, סביר מאוד שנראה השקעה רבה יותר בצבא האירני בשנים הבאות על חשבון השלוחים. מבחינת ישראל המשמעות היא התמודדות עם מערך אויבים מקומיים ומוחלשים יותר, וזוהי בשורה מעודדת.

ישראל לא תוכל ליישם את מניעת ההתעצמות האירנית לפי מודל לבנון, קרי בתקיפות חוזרות ונשנות מהאוויר שיהיו מיועדות לסכל את בניין הכוח הטילי שלה. אירן תגיב על תקיפות כנגדה, מלחמת ההתשה שתתפתח תפגע בסופו של דבר בישראל. ולכן אנו עשויים לראות חזרה למלחמת הצללים כמו מלפני המלחמה.

הזירה המדינית

ניצחון במלחמה תלוי הרבה יותר במגמות שהתפתחו לאחריה מאשר בתוצאות בשדה הקרב. נקודת הפתיחה של ישראל היא מצויינת, ואולם נדרשת תבונה מדינית כדי למקסם את הניצחון שיבטיח את קיום ישראל לשנים קדימה.

אחרי שישראל 'נהנתה' משבועיים של הסטת הקשב מהמתרחש בעזה, היא תגלה שהמיקוד הבינלאומי חוזר לשם, ולא בנסיבות שמשחקות לטובתה. זאת משום שבינתיים ישראל הפכה בעיני רבים ממצביעי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, כמו גם רבים ממצביעי המפלגה הרפובליקנית שדוגלים בקו בדלני, לסמל האולטימטיבי של מי שמאיימת לגרור את ארה"ב למלחמת עולם. יתרה מכך, ישראל נתפסת כעת כמעצמה איזורית, דבר שעשוי לשפר את ההרתעה שלה באיזור, ובה בעת, לתת רוח גבית למגמות דה-הלגיטימציה והאנטישמיות הפושות במערב בעידוד קטר, הנשענות על קטלוג של ישראל כמדינה קולוניאלית כוחנית.

ולכן, כדי 'להשלים' את הניצחון על אירן וגם כדי לקדם פני הרעה הצפויה בזירה המדינית-ציבורית, ישראל צריכה ויכולה למנף את הישגיה על-ידי הובלת מהלכים שעומדים בסתירה לאידיאולוגיה הפונדמטליסטית של אירן, מצד אחד, ובה בעת מפריכים את מסגרות השיח במערב שמקטלגות את ישראל כמעצמה קולוניאלית מחרחרת מלחמות.

בתבונה מדינית, ישראל יכולה וצריכה לנצל את המומנטום ולהציב חזון למזרח תיכון חדש שמאגד בתוכו את המדינות המוסלמיות המתונות והפרו-מערביות- שאירן היא האויב שלו. החזון הזה צריך לכלול, בין היתר, נורמליזציה עם סעודיה; הכשרת נתיב סחר יבשתי שישראל היא חלק ממנו כחלופה לנתיב ים סוף; השתלבות והובלה של ישראל בהפיכת המזרח התיכון למוקד של השקעות ופיתוח טכנולוגיה של בינה מלאכותית שעמדה בלב ביקור טראמפ בריאד. חזון כזה יאפשר לישראל להפעיל מנופים גדולים יותר על המדינות התורמות להתנות את שיקום עזה בפירוזה - ולכן להגדיל את הסיכוי להגיע לעסקה שתחזיר את החטופים הביתה. כל אלה יהוו תבוסה אידיאולוגית לאירן, והם גם יחתרו תחת המסגור של ישראל כנטע זר באיזור. כך ישראל תוכל לנצח את אירן בפורדו, ואת קטר בהארוורד.