התמכרות מסוכנת לסמי האופוריה

היה זה ב-8 ביוני 1982. מתוך 101 חברי כנסת שנכחו באותו לילה במליאת הכנסת, 94 חברי כנסת הצביעו נגד הצעת אי-האימון בממשלה. זו הייתה חגיגה של אופוריה בימיה הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה. הסתייגות רפה מאד, שקיבלה את ביטויה בהימנעות מהצבעה, הביע מרדכי וירשובסקי, חבר כנסת ממפלגת "שינוי".

הסתייגות יותר נמרצת מזו של מרדכי וירשובסקי השמיע יוסי שריד, חבר כנסת מטעם המערך, שתחם אותה גם כן רק בהימנעות מהצבעה, כמוהו גם שולמית אלוני. המערך בראשות שמעון פרס שכח את תפקידה של אופוזיציה. רשימת המערך הביעה תמיכה בממשלה תוך התמכרות לאופוריה של ההישגים בימים הראשונים של המלחמה בלבנון. שמעון פרס היה מי שעמד בראש המערך.

בהבדל ממה שמתרחש בימים אלו. במלחמת לבנון הראשונה היה מרחב חיים מכובד לפנים היפות של הליכוד, לאיש בית שאן, השר דוד לוי, שלא התמכר לאופוריה והשמיע את ביקורתו הנוקבת נגד המלחמה, כשהבחין שפניה אל עבר אובדנות. היה מרחב חיים לביקורת של שר החינוך, זבולון המר, הפנים היפות של הציונות הדתית מראשי המנהיג של המפד"ל, שהייתה לה נציגות מכובדת בכנסת ובממשלה.

לביקורת של השרים דוד לוי וזבולון המר הצטרפו מרדכי ציפורי ויצחק ברמן. לימים הובהר לנו על-ידי אריה נאור, מי שהיה מזכיר הממשלה, שמנחם בגין הביע את כאבו, שזו מלחמה "בלי תכלית, בלי קץ ובלי תקווה להשגת יעדי המלחמה" .

ההבדל בין הממשלה שכיהנה בימי מלחמת לבנון הראשונה ובין הממשלה הנוכחית, שבימי מלחמת לבנון הראשונה היה מרחב חיים מאוד מכובד לשרים שהשמיעו ביקורת נוקבת נגד מהלכי המלחמה. בממשלה הנוכחית יש מרחב חיים אך ורק לאומרי אמן, המתרפסים ומהווים חותמת גומי ל"אחד" ו"היחיד".

בניגוד לממשלה הנוכחית, בממשלת ישראל בימי מלחמת לבנון הראשונה היו שרים שלא היו מוכנים להמשך מלחמה ללא תכלית, שאינה משיגה את יעדיה, אלא רק קוברת את מיטב בניה למרגלות ארזי הלבנון. הביקורת מבפנים והמחאה ההמונית ברחוב חילצה את ישראל מהמשך הטביעה בביצה המדממת בלבנון.

למרבה הכאב, בממשלה הנוכחית ההתרפסות של שרים נותנת כדורי מרץ לאופוריה הגורדת שחקים ועל אדמתה "הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, הַשִּׁטָּה פּוֹרַחַת וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" כבר 645 ימים.