סוף למלחמה

אחת התפיסות שהשתרשו כאן בתקופה האחרונה היא שההתנגדות להעמקת המלחמה צריכה להתבסס אך ורק על החשש לחיי החטופים ולסיכוי להשיב את גופות החטופים המתים. תרשו לי לחלוק על זה ולקבוע: לא, זו לא הסיבה היחידה להתנגדות למהלך המדובר. אפילו לא בהכרח הסיבה המרכזית, אם מתמקדים בגיאו-אסטרטגיה. השבת החטופים היא, כמובן, משאת נפשנו - והמלחמה לא תסתיים בנפשנו מבלי שאחרון החטופים ישוב. זו חובתה הבסיסית והיסודית של המדינה בכלל - ולא משנה אם אתה ימני או שמאלני, לצורך העניין - ובאופן ספציפי, חובתה של המדינה שהוקמה כדי לשמש בית לאומי בטוח, מוגן, חופשי וריבוני לעם היהודי.

אבל את המלחמה בעזה צריך היה לסיים גם אם לא היה חטוף אחד בידי חמאס. כי אחרי שנתיים של לחימה, ישראל עמדה בכל יעדי הלחימה כולל פירוק כוחו האפקטיבי של חמאס ויצירת התנאים להחלפתו, החלשה דרמטית של חיזבאללה עד כדי התקוממות פנים לבנונית שמתרחשת לנגד עינינו, הפלת משטר אסד (!) ומלחמה שניצחנו בנוק אאוט באירן בשדה הקרב (!!); כי אין עוד יעדים אסטרטגיים ברצועה שמצדיקים כיבוש מלא שלה; כי המלחמה קורעת את העם, מעמיקה את השסע שיצרה הממשלה משך שנים של דה-לגיטימציה לשמאל, הסתה ופילוג נגד שומרי הסף והפיכה משטרית נגד המשטר;

כי צבא המילואים משתוקק לשוב לחיים הרגילים במקום לקבל מעמד ביזארי של ׳אזרח-חייל׳ כמו שמציע נפתלי בנט; כי המשך הלחימה עלול להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא השם; כי העולם כבר מזמן לא מקבל את ה-7.10 כהצדקה למה שבא אחרי; כי העוצמה האדירה שהפעלנו, הברוטליות והשימוש בכמויות בלתי נתפסות של חימוש יצרו מציאות יותר דרמטית מהנכבה של 1948 ברצועה ובקרב הפלשתינים בכלל; כי שום דבר ואף אדם שנהרוג לא יחזיר את הנופלים או ינקום את נקמתם.

מלחמת שמחת תורה צריכה להסתיים. הממשלה שמשלה במדינת ישראל ב-7.10 צריכה ליפול ומנהיגיה, כמו ראשי מערכת הביטחון שרובם כבר פרשו לביתם, צריכים להתנדף מחיי האומה. ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום כדי לחקור באופן המעמיק ביותר שאפשר את חמש עשרה השנים האחרונות לפחות של ׳ניהול הסכסוך׳ בכלל ואת הקריסה בבוקר הארור ההוא בפרט. בחירות חדשות שאחריהן תקום ממשלת ריפוי - לא ממשלת ׳הסכמות׳, לא ממשלת ׳פדיון שבויים׳, בוודאי לא ממשלת ׳ימין על מלא׳ - אלא ממשלה שתחזיר את ישראל למסלול הציונות הליברלית - חייבות להתקיים. עד שזה קורה, לא נעצור, לא ננוח ולא נשקוט.
אסור לנו.