להפוך מציאות חיים מדממת לשלום

במהלך שיעור ההתעמלות באולם המליאה בכנסת ישראל בשעות הצהרים של יום ב', שכלל סדרה אין סופית של קימה וקידה, מחיאות כפים סוערות ונפנופי ידיים כולל ליקוקי לשון של רבים מחברי הכנסת, נאמרו על-ידי המנצח על שיעור ההתעמלות, המורה דונלנד טראמפ מלים רבות עוצמה אנושית, שחייבות לחדור ללב כולנו - "זה הזמן לנצל את ההזדמנות שהשיגה ישראל כדי להוביל למהלך מדיני חדש עם שכניה".

נראה שחברי הכנסת, שהיו באקסטזת החנופה לנשיא ארה"ב, נהנו מהישיבה והקימה, ממחיאות הכפים וליקוקי לשון בין היתר גם לבנימין נתניהו, כשבאוקיינוס המילים שנשפכו, הם לא שמו לב לפניית טראמפ לממשלת ישראל ולשכנותיה וגם לעם הפלשתיני - שבקיומו הוא מכיר - "אחרי כל כך הרבה מוות וכאב, זה הזמן של כולם להתמקד בבנייה של יציבות, ביטחון, כבוד והתפתחות כלכלית".

מספר שעות אחרי נאומו של דונלד טראמפ בירושלים וחלוקת מחמאות לבנימין נתניהו ובקשה אישית מנשיא מדינת ישראל להעניק חנינה לראש ממשלתנו, הוא המריא לשארם א-שייח, שם לחץ בחמימות את ידי יושב-ראש הרשות הפלשתינית, מוחמד עבאס. נשיא ארה"ב החזיר את הרשות הפלשתינית לקדמת הבמה. הוא רואה בה את נציגת הממשל הפלשתיני, ודורש ממנה לבצע שורה של רפורמות כדי לממש את החזון של ממלכתיות פלשתינית בין הירדן לים לצד מדינת ישראל.

חזון המפורט ביתר פירוט בסעיפים 19-20 בהסכם, עליו חתם בנימין נתניהו, מבלי ששיתף קודם לכן אפילו את שרי ממשלתו. הם בוודאי יצביעו כאיש אחד בעד ההסכם, כולל אלו שמשמיעים רעשי רקע כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר. מרעישי רעשי הרקע היו פעילים ונמרצים בשיעור ההתעמלות, והצטיינו בקימה ובקידה ובמיוחד במחיאות הכפים הסוערות של סגידה למנהיג - לנשיא ארצות הברית - שנראה באותו מעמד בעיניהם מעל היושב במרומים, העושה שלום עלינו ועל כל ישראל, כולל עם שכנינו.

זה הזמן שנאמץ את התבונה המדינית, שנוסחה על בימת הכנסת על-ידי נשיא ארה"ב - "אחרי שנים של מלחמה וסכנה, השמים רגועים היום, התותחים שותקים והשמש זורחת על הארץ הקדושה". השמש תשקע אם ידברו על חזרה לעזה וידרשו להשמידה "מֵֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק" כפי שדורשים בצלאל ואיתמר מנבכי שמואל א' פרק ט"ו פסוק ג', שנאמר ב-1025 לפנה"ס ודורשים ליישמה במציאות של 2025 לספירה. השמש תשקע אם נחליט, שאנחנו נמשיך לשלוט על יותר משבעה מיליון ערבים, החיים בין הירדן לים, שיש להם מאוויים לאומיים. זה הזמן להפוך מציאות חיים מדממת לחיים של שלום.

אני שמח, שבנימין נתניהו השתחרר מהכבלים של בצלאל-איתמר, שניווטו אותו במשך השנתיים האחרונות ופנה לקול ההומני והמוסרי שהגיע מהבית הלבן והביא מזור אחרי שנתיים לעשרים חטופים ירויים בנפשם. אני מקווה, שיביא גם מזור לאותן משפחות, שמקבלות את יקיריהם ירויים בגופם בארונות מתים.

אינני מתעלם מהקשיים שיערים הארגון הרצחני החמאס, שמשתולל בימים אלו ברחובות עזה ומבצע ירי המוני באזרחים תושבי הרצועה. ההוצאות להורג מתבצעות ללא שום תהליך משפטי. הרצח מתבצע בכיכרות לעיני ההמון, המביע הזדהות עם הרוצחים הנתעבים. אין ספק, שאין מקום לארגון כזה זכות קיום בחברה האנושית. אך למרות הכל חייבת ישראל לנצל את הרגע ההיסטורי שטראמפ יצר, ולא לבחור בדרך הסירוב, מחשש לעימות עם שותפיו הקואליציוניים. אני מבקש להאמין, שאי ההיענות של נתניהו להזמנה להשתתף בפסגה בשארם א-שייח נבעה רק מסיבות של קדושת החג וסיבות בריאותיות, ולא מחשש לעימות עם שותפיו המשיחיים.

לסיום, אין לי זכות מוסרית להתווכח עם אבא של איתן מור, שבנו שהה שנתיים בחשכת הגיהינום של עזה. כאבה לי דרישתו מבנימין נתניהו, שנבעה מדם ליבו ואמונתו הדתית, ליישב את עזה ביישוב יהודי, כי היא נחלת אבותינו ולא של כשני מיליון הפלשתינים החיים שם. הצהרות כאלו, הקוראות לנתניהו להשלים את המלאכה ולהחיל עליה ריבונות ישראלית, יעלו אותנו על שרטון של שפיכות דמים, כשזה הזמן להפוך מציאות חיים מדממת לשלום.