ועדת חקירה פוליטית

שופרות התעמולה ומכונות הרעל של הרל"ביסטים - וערוץ התרעלה הראשי בראשם - חוזרים שוב ושוב על שלוש המילים: ועדת חקירה פוליטית. הם צודקים, כי מה שהממשלה מציעה הוא ועדת חקירה פוליטית, אם כי מאוזנת בין הקואליציה לבין האופוזיציה. מה שהם דורשים אף הוא ועדת חקירה פוליטית, אבל ללא איזון. הם דורשים ועדת חקירה פוליטית שבה יהיה רוב לפוליטיקאים בגלימות השחורות. הם אינם חותרים למניעת הישנות המחדל, אלא לעריפת ראשו של ראש הממשלה.

הם פועלים מול ציבור כאוב ועייף, מנצלים מציאות זו, מדברים גבוהה גבוהה על ועדת חקירה "ממלכתית" ואינם נרתעים מהסתרת האמת מן הציבור: הם מדברים על ועדת חקירה "ממלכתית", בשעה שאין בחוק הישראלי כל אזכור לוועדת חקירה ממלכתית. הם מדברים על שופטים, כאילו שהשתתפותם של אלה בוועדה תבטיח שתהיה הגונה, וכאילו נוכחותם של פוליטיקאים בגלימות שחורות מבטיחה חקירה א-פוליטית וללא משוא פנים.

הם פועלים מול ציבור כאוב ומותש, אשר אינו טורח לקרוא את החוק ולראות שאין בו ועדת חקירה "ממלכתית", ואין בו "שומרי סף". והם, ובייחוד הכתבים והפרשנים לענייני משפט, חזקה עליהם שקראו את החוק, ושהם יודעים שאין בחוק מושגים כאלה. אמור מעתה, לפי החוק: אין חיה כזאת, ועדת חקירה ממלכתית. לפיכך אין משמעות לשקר כאילו רוב הציבור רוצה ועדת חקירה "ממלכתית".

הם פועלים מול ציבור כאוב ומבולבל, אשר כלל אינו טורח לקרוא את חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969 - כאשר ראש הממשלה היה לוי אשכול, מטעם השמאל - ועל כן הם מרשים לעצמם להסתיר מהציבור שהחוק קובע שהממשלה היא שתקבע את נושאי החקירה, ושוב, חזקה על הכתבים לענייני משפט, שאינם אלא סוכני תעמולה בשירות האופוזיציה, שהם מכירים את האמור בחוק: "ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בעניין ותמסור לה דין וחשבון. ... בהחלטה על הקמת ועדת חקירה תגדיר הממשלה את העניין שיהיה נושא החקירה". אמור מעתה, לפי החוק: הממשלה היא שקובעת את נושא החקירה.

אמת, לפי החוק היבש, נשיא בית המשפט העליון, הוא האיש שאמור למנות את יושב-ראש הוועדה ואת שאר חבריה. אבל, הוא אינו חייב למנות את עצמו כחבר בוועדה או כיו"ר שלה. במקרה הנוכחי, אילו היה קשוב לדעת הקהל לא היה נאחז בקרנות המזבח ולא היה חותר לכך שדווקא הוא - האיש השנוי במחלוקת - מצב שלא נצפה על-ידי מנסחי החוק לפני למעלה מ-50 שנים - ישתתף בוועדת החקירה. שם צריכים להיות מומחים לצבא וביטחון, אנשים נקיי כפיים ולא פוליטיים, המכירים את המציאות הביטחונית בשלושים השנים האחרונות, מאז אוסלו.

מציאות חיינו מורכבת מאד, גם ללא מעורבותם של שלושת הבכירים ביותר במערכת המשפטית - יצחק עמית, גלי בהרב-מיארה ויריב לוין - בכל הקשור להרכב ועדת החקירה ותחומי פעילותה. הנוקשות, חוסר הגמישות וההתנהגות המגושמת והלעומתית של שלושת אלה הם בעוכרינו, וככל שמעורבותם תפחת, כך ייטב. לנוכח חיוורונה וחידלונה של האופוזיציה הפרלמנטרית, שני הראשונים מבין השלושה נתפשים בעיני כמחצית הציבור, כחוד החנית של האופוזיציה.

במילים "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה" בברכת המשפט, נראה שהרישא צריכה להיות מופנית כלפי הרשות השופטת, והסיפא - לעבר היועץ המשפטי לממשלה. והמבין יבין.