לפעול בטרם פורענות

בשנת 1974 לפנות בוקר חדרו שלושה מחבלים מירדן דרך "הפרדס של ברוך" לשכונת טירת צבי בבית שאן. הם רצחו את יהודה וזהרה ביבס, את ז'אן פייר אלימי ואת מזל אדרי. 51 שנים אחרי הטרגדיה שנצרבה בתולדות תושבי העיר בית שאן, שנתיים ומעט אחרי הטרגדיה שנצרבה בליבם של יהודי העולם ויהודי ישראל עם טבח שבת שמחת תורה, נדמה שחוט הדם היהודי נמשך ואף בימים אלה מבקשי נפשנו אורבים לשעת הכושר. חוט של מוות ושנאה, חוט של טרור ובקצהו חלום אחד, השמדת מדינת היהודים, מדינת ישראל.

בן עשר הייתי כשהתייצבתי עם מאות מתושבי בית שאן בני כל הגילים ביום גשום במיוחד מתחת לבניין בו התבצרו המחבלים מוקפים בבני ערובה. כבר אז, בערב, לאחר חיסולם של שלושה מחבלים הבטיחו במהדורות החדשות לבוא חשבון עם הטרוריסטים ושולחיהם, הבטיחו לחזק את הגבול עם ירדן, נשים עוצמתיות הקימו את המשמר הלאומי המקומי, מוטק'ה תמיר, מפקד הג"א מקיבוץ תל יוסף ביקש לשפר את הביטחון האישי של תושבי העיר המבוהלים, המסרגים את חלונות ודלתות בתיהם. הבטיחו עתיד אחר, תקווה וביטחון.

51 שנים אחרי, שנתיים ומעט אחרי והסכנה מפלישת האויב לערים המרכזיות במדינת ישראל מוחשית מתמיד. אחרי ליקוי המאורות, העיוורון שאחז במדינאים ובראשי הצבא והמיט עלינו את הנורא באסונות האומה, שב העיוורון לחיינו, שב ליקוי המאורות, שב החידלון ושבה רוח התבוסה והכישלון.

חוט של דם מחבר בין נרצחי בית שאן של לפני 51 שנים לבין נרצחי בית שאן ועין חרוד בשבוע האחרון. דם של שנאה, דם של חלום השמדת היהודים, חלום הדורות של שונאי היהודים. והנה, כעת משברור בגזרות הדרומית והצפונית מיהו האויב, מיהו השונא, מיהו השואף להשמיד, מדינת ישראל, מנהיגיה ומפקדיה משיבים מלחמה שערה, מלחמת ניצחון, מלחמת חורמה, מלחמת יש ברירה, למגר כל צר ואויב.

לעומת מציאות זו הרי שביהודה ושומרון, ערש הולדתו של עם הנצח, נבנה צבא אויב, חמוש מכף רגל עד ראש, חדור ברוח השנאה וחולם חלומות כמו אחיו בצפון ובדרום, להכרית שם ישראל בעולם, להרוג, להשמיד, לאבד, לאנוס, לטבוח ולחטוף יהודים. לוחמי האויב, המחבלים במדים ביהודה ושומרון מתכוננים במלא הכוח ליום פקודה, ליום חורבן על ערים ויישובים יהודיים לשחזר את יום התבוסה של מדינת ישראל ולהרחיבו.

חוט של דם יוצא מיהודה ושומרון, פעם עם קלשונים וגרזינים, פעם עם סכינים ואקדחים, פעם עם מכוניות ולבנות חבלה, פעם כשוהים בלתי חוקיים, פעם כשוטרי הרשות, ובכל פעם חלום אחד בליבם, להרוג, להשמיד ולאבד את היהודים. חוט של דם נמשך עוד טרם שבה האומה היהודית למכורתה, לארצה המובטחת, עוד טרם שחררה חלקי מולדת, עוד טרם שהומצאו מילות הכיבוש, האפרטהייד והדיכוי, חוט הדם נמשL ומטרתו אחת היא.

חובתה של ההנהגה המדינית, ההנהגה הצבאית שלא לפרש את המציאות המסוכנת המבעבעת ברחובות יהודה ושומרון, אלא להביט בלובן עיניה, להביט נכוחה מול התהליכים, להאמין למודיעין הגלוי שמספקים לנו מחבלי יהודה ושומרון, לפעול בטרם פורענות, להקדים תרופה למכה/ תם עידן ההבטחה של "לא עוד", הגיע עת הפירעון, חובה לפעול שלא יהיו עוד ברחובותינו חוטים של דם/ אחרי טבח שבת שמחת תורה הבטחת ה"לא עוד", חייבת להתממש, להיות עובדה. לא עוד.