הלילה ה-12 למלחמה מול אירן

הלילה ה-12, אחד המחזות הנודעים של שייקספיר, עוסק באח ואחות שנקלעו לסערה עזה בים, וכל אחד מהם סמוך ובטוח שהשני נטרף בים. כמטפורה למחזה השייקספירי, נראה הלילה הארוך כנצח של יותר מ-15 אלף ישראלים שפונו מדירותיהם שנהרסו במלחמת 12 הימים מול אירן ועוד יותר מ-50 אלף שדירותיהם נפגעו באופן כזה או אחר.

מדובר כאן לטעמי במחדל כפול ומכופל, הן ברמה המוסרית הבסיסית של מחויבות שלטון לאזרחים, אבל גם מן היבט הנדל"ן הצרוף, של החמצת הזדמנות היסטורית לקדם פינוי בינוי ביותר מ-20 מתחמים, רובם הגדול באזור הביקוש, ולייצור הזמנות לא רק לשיקום ושדרוג שכונות ותיקות, אלא גם תעסוקה לעשרות רבות של חברות בנייה ותשתית.

יתרה מכך: מלבד אותם מאות רבות של בניינים שנהרסו לחלוטין מהטילים האירנים, ישנם במעטפת שלהן עוד אלפי בניינים שנפגעו באופן כזה או אחר מההדף, וכעת ישנה אפשרות לצרף אותם להתחדשות העירונית. על-פי הערכה גסה מדובר בסך-הכל בפוטנציאל להרוס כ-20 אלף דירות ובמקומן לבנות כ-60 אלף דירות חדשות.

יתרה מכך: הנזק הכולל של הטילים האירנים למשק הישראלי נאמד בסכום עתק של כ-4.5 מיליארד שקלים מנזק ישיר לבניינים ועוד כמה וכמה מיליארדים מנזק ישיר ועקיף לתשתיות באותם מתחמים. ברור, אם כן, שקידום התחדשות עירונית הוא גם הזדמנות כלכלית יוצאת מן הכלל "להפוך את הלימון ללימונדה" ולא רק לכסות את הנזק, אלא גם להביא למימוש אופטימלי של זכויות בנייה ולרווח נאה ביותר לא רק לאזרחים ולחברות הבנייה והתשתית, אלא גם לרשויות המקומיות.

דוגמאות מובהקות למימוש הפוטנציאל מהוות הפגיעות שהיו בשכונות בצפון תל אביב, רמת אביב ושיכון ל', הפגיעות במרכז ומערב רמת גן, הפגיעה בלב בת ים ועוד. אולם, וזה אולם גדול, מאז סיום המלחמה בחודש יוני האחרון, מתחבטים מקבלי ההחלטות בין הסיפים ומציעים חדשים לבקרים הצעות חדשות שמקדמות את השיקום מ"שומקום לשומקום".

ההצעות כוללות בין היתר את הורדת רף ההסכמה של הדיירים המתפנים מ-60 ל-51 אחוזים, ומעניקות לדיירים גם אלטרנטיבות נוספות כמו מה שמכונה SOLD OUT, כלומר למכור את דירתם ישירות ליזם ולעקור למקום אחר או לחלופין לקבל מהמדינה סכום שווה ערך להערכה השמאית של מחיר דירתם. ולאחרונה אף הוחלט להעניק לרשויות המקומיות מה שמכונה "זכויות להתחדשות עירונית מואצת".

אז למה זה לא עובד?

מהטעם הפשוט שבמהלך שמונה חודשים אלה נוצר עימות בין בכירי משרד המשפטים שטענו כי זכות הקניין מקודשת וכי לא ניתן לפנות בכוח בעל דירה, לבין רשות המיסים שטענה, לדעתי בצדק רב, כי במקרה ספציפי זה צריך לוותר על זכות הקניין לטובת זכות הרוב שכן מעוניין להתפנות. ועל כן, ופשרה שהושגה, הורדת רף ההסכמה לפינוי מ-60 ל-51 אחוז מהדיירים, טרפדה בפועל את הסיכוי לממש את שיקום כל המתחמים שנפגעו.

לסיכום: רק החלטה חד-משמעית שתכפה(!) פינוי בינוי מואץ בכל אותם מתחמים, תעניק זכויות בנייה נרחבות ובהליך מהיר ליזמים ובד בבד תאפשר לכל האזרחים שביתם נפגע שדרוג לדירה גדולה יותר, בין אם באותו מתחם או בכל מקום אחר שיבחרו, תוכל לקדם את שיקום אותם מתחמים.

פתרון זה לא רק ישקם וישדרג את האזורים הפגועים, הוא גם יביא למנועי צמיחה ופריחה של ענף הנדל"ן, זאת במקום שנאלץ כולנו לחזות בשנים הקרובות בצלקות המכוערות שהותירו אחריהם הטילים, בתקווה רבה שלא יחזרו אלינו בזמן הקרוב. ואנא זכרו: הזכות לחיים קודמת לזכות הקנין!